כולם בהכנות לשבת. עם מטעמים עסיסיים ותבשילים. רק אני צופה מהצד ונימאס לי. שוב הגענו לשבת בלי יכולת לקנות עופות ל6 ילדים. אנחנו במינוס ענק שאני מותשת כבר. נימאס לי לחיות בצמצום נימאס לי שאין לנו שולחן מלכים עם מטעמים ושפעעע אז שאלתי את חמותי אולי יש להם עופות בשבילנו היא אמרה שלא אבל חמי עם לב ענק, למרות שגם הם בקשיים כלכליים, הלך וקנה לנו כמה מגשים. ובעלי? במקום לשמוח. התעצבן שבכלל ביקשתי מהם. ׳את תשלמי על זה׳ לא מספיק שאני נילחצת מכל המצב ויום ולילה עם כאבי ראש מפוצצים בלי יכולת לתפקד... אין לי כוחות. לא בא לי לחיות יותר. איך אני מביאה עוד ילד למצב הזה???? כל יום יש לי ריצות עם ילד אחר, אחד פזיוטרפיה אחרי שבר ברגל, אחד עם פלטפוס ומדרסים ומלא הוצאות של מלא כסף. זה לא שאני מתפנקת ובזבזנית אפילו בגדים אני לא קונה לעצמי מזה כמה שנים. כי אני יכולה להסתדר. העיקר שיהיה לילדים. זה לא שאני מטיילת בקניונים ואוכלת במסעדות. אנחנו לא עניים ב״ה אבל מצב לא טוב. מקווה שאצליח להתרומם מהמצב רוח הזה. אני אפילו לא יודעת אם בעלי בישל. אין לי כוחות. אני ממש מותשת ובוכה בלי הפסקה.