טוב אומנם עברו כבר שלושה וחצי חודשים אבל אני עדיין רוצה לספר את הסיפור לידה שלי כי לא הספקתי 🤭 אז ככה יום לפני ידעתי שמחר(חמישי) אני עומדת ללדת לא יודעת למה פשוט הרגשתי ככה דווקא מכל השבוע דווקא היום הזה. באותו לילה (רביעי) אני ובעלי שכבנו וגמרתי כמובן ופשוט הרגשתי אחרי זה התכווצויות רחם שונות שאני לא מכירה אפילו לא הצלחתי לישון והייתי גמורה מעייפות אבל מתוך שינה פשוט כאב לי!! זה היו צירים שהתחילו לי מהלילה סבלתי ככה עד 16:00 בצהריים כי פשוט הייתי עייפה והרגשתי שאני חייבת לישון כשהתעוררתי לגמרי בסביבות 4 וחצי התחלתי להרגיש התקשות בטן שאורכת כמה שניות ואז משתחררת וככה במשך שעתיים בעלי אמר שזה סתם שטויות וזה לא באמת צירים (ממש מומחה לגניקולוגיה) אבל לא הייתי רגועה אז התקשרתי למוקד אחיותת במכבי והיא פשוט אמרה לי ללכת לבית חולים כי יכול להיות שאלד בלילה או מחר בבוקר אבל מה שיש לי זה בטוח צירים אמרתי טוב התארגנו נכנסתי להתקלח עוד התאפרתי ועשיתי מחליק 😂😂 ישבנו לאכול כי הייתי ממש רעבה ונסענו לבית חולים.. שהגענו כמובן שהיה מאוד מעצבן כל זמן ההמתנה עד שנכנסים לחדר לידה בעצמו הרופאה בדקה אותי ואמרה שיש פתיחה של 3/2 אבל מחיקה מלאה אז אני מוכנה להיכנס לחדר לידה בעלי היה בהלם כי הוא חשב שבגלל נבוא לבית חולים ונחזור הביתה כי אולי זה שום דבר.. בקיצור עשינו את כל הבדיקות וסוף סוף הכניסו אותנו לחדר לידה חשוב לציין שהייתי בבית חולים מ19:00 נכנסו ובינתיים היו לי רק צירים חיברו אותי למוניטור והצירים לאא לאט ממש החמירו וחשבתי לחכות עם האפידורל אבל האחות אמרה לי שאין שום צורך שאם יגמר האפידורל אז פשוט יוסיפו לי עוד אז לא לדאוג לשים אפידורל כבר עכשיו .. הצירים היו בלתי נסבלים ממש סבלתי והיה מאוד כואב גם כשהזריקו לי את האפידורל היה ממש כואב הזריקה עצמה ממש כאבה לי וכל רגע זזתי לו בגלל זה ועוד הוא הזריק לי תוך כדי ציר :(.. אחרי זה כל החלק התחתון שלי פשוט נרדם בגלל האפידורל וזה הכניס אותי למין התקף פאניקה שאני לא מצליחה להרגיש את הגוף דופק לב שלי עלה ל177 וכל הגוף שלי רעד בצורה הזויה כאילו אני קופאת מקור רצו להכניס אותי לחדר ניתוח אבל בסוף המיילדת הצליחה להרגיע אותי חשוב לציין שהמקום מיילדות לרופאים נכנסו לראות מה קורה איתי שהדופק שלי כזה גבוה וזה עוד יותר הלחיץ ת אותי אז אחרי שנרגעתי ע בערך באיזה 1-2 המיילדת בביקשה ממני ללכת לישון והיא תעיר אותי כמה שניסיתי ונרגעתי פשוט לא הצלחתי להירדם פשוט נחתי עם עיניים סגורות הגיע השעה 7 והמיילדת הגיע לבדוק מה איתי חשוב לציין שהפקק הרירי בכלל לא יצא לי בבית רק 4 שעות לפני שהתחלתי ללחוץ הגיע השעה 8 והמיילדת ראתה שאני בפתיחה מלאה וגם התחיל לי ממש לחץ באזור בטוסיק לחץ שלא יכולתי לסבול הוא היה ממש כואב והבנתי שאתה צירים אז התחלתי ללחוץ והמיילדת אמרה לי שבכל פעם שיש ציר ללחוץ חזק והיא אמרה לי ללחוץ על הצד לא כמו בדרך כלל שאישה שוכבת על הגב ופותחת רגליים. בכל מקרה לחצתי לחצתי אין פשוט לא הצלחתי להוציא אותו!!! היה לי ממש כואב וקשה וכל פעם שלחתי והתאמצתי אז הוא פשוט חזר אחורה בנוסף הוא קרע אותי והמיילדת שופכת תוך כדי שמן שקדים וגם שורף וגם כואב אז בכלל היה לי קשה ללחוץ ככה במשך שעה שלמה עד שבדקה האחרונה לחצתי מכל הלב וכלכך חזק וצרחתי ככה בלחיצה האחרונה נראלי שכל הבית חולים שמע אותי פשוט הפסקתי לנשום ולחצתי בלי לעצור ורק אז הוא יצא זה היה כואב להרגיש את הגוף שלו יוצא אבל אחרי שהכתפיים יוצאות היה לי הרבה פחות כואב להוציא את השאר בכל מקרה הוא יצא סוף סוף והרגשתי כזאת הקלה ופשוט לא הפסקתי לבכות הרגשתי כל-כך שהיה לי קשה שפשוט התפרקתי ובכיתי ח בלי סוף כמה שכרה לי אבל כשהחזקתי את התינוק פשוט התאהבתי ונדהמתי שילדתי דבר כזה מושלם.. שאפילו לא היה אכפת לי שעוד לא חתכו את הטבור ושהשיליה עדיין בפנים והאמת שלא היה כואב בכלל להוציא את השיליה כמעט ולא הרגשתי . בכל מקרה פשוט חיבקתי את התינוק ועטפתי אותו וכלכך שמחתי שלא עזבתי אותו לשניה בתינוקיה כמעט כל פעם חיכיתי לו ולקחתי אותו וכלכל בכיתי מההורמונין הרגשתי כזה שעברתי משהו קשה ואני צריכה חום ואהבה ובגלל הקורונה לא הכניסו אף אחד חוץ מהבעל וגם הבעל לא יכל להישאר במחלקה אחרי 22:00 בלילה אז הייתי לבד והיה לי כל-כך קשה .. אבל פשוט שבועיים שלמים לא הפסקתי לבכות כל פעם שנזכרתי בלידה. עכשיו ברוך ה' אני שלושה וחצי חודשיים אחרי מאוהבת בתינוק המושלם שלי שעכשיו כבר צוחק ומשמיע כל מיני קולות וכלכך.היה שווה לסבול כל דקה בישבילו את הכאבים האלה.. פשוט אוהבת אותו כל-כך מודה לאלוהים על הזכות להיות אמא צעירה לתינוק מושלם ❤️