מההההה זה מצאתי את זה בנוטרילוןןןןן 🤨🤨🤨🤨

טוב חייבת לפרוק! מאז שאני בהריון ואנשים רואים/יודעים כולם רק דואגים להכין אותי לגרוע מכל- לא תשני, לא יהיו לך חיים, כאבים, תשארי שמנה, החזה יפול, לא יהיה סקס, אין ספונטניות, ילד חולה, גזים, פיפי קקי וכו וכו וכו ובסוף כמובן תוקעים את ה 3 מילים- אבל זה אושר. כאילו אנשים מה דחוף לכם?? אני ברוך השם תודה לאל בהריון ראשון שבוע 32 בגיל לא צעיר(38) התחתנו לפני שנתיים, ולפני שנקלטנו כל מה שאמרו לנו זה יאללה נו בעזרת השם מתפללים עלינו ומה לא. אני לא מבינה אם זה בסופו של דבר זה אושר למה לא פשוט להגיד איזה כיף יש קושי אבל זה שווה הכל (יש כאלה שאומרים את זה) אבל הרוב המוחץ (גם חברות והגיסות) נוטה פשוט להבהיל גם אם לא בכוונה. אז כאילו למה המשכתם להביא ילדים?? אני הכי יודעת למה מחכה לי אבל בעזרת השם אני רוצה לסמוך כל עצמי ועל הקב״ה שהכל יהיה בסדר. אין פואנטה תזרמו חח

הריון ראשון ואין לי מושג אם מןתר. חומוס גרגרים או פול מותר לאכול מחומוסייה? לא הצלחתי להבין🤨🤨

למישהי קרה אחרי הלידה חוסר תחושה באצבעות ברגליים? אולי זה מהאפידורל? שנה אחרי לידה

בוקר טוב בנות הריון שני ממש בהתחלה שבוע 6 עכשיו נכנסתי לעשות פיפי ויצא הפרשה ירוקה שניגבתי וראיתי על הנייר. מישהי יודעת מה זה?

יש לי בעיה עם אמא שלי הרבה שנים יש בינינו ריחוק וריבים כמו אש ומים , פשוט לא מסתדרות היו גם ריבים כשהתחלתי לצאת עם בעלי בהתחלה ואחרכך גם כשהתחתנו הייתה שערוריה ענקית שהיא עשתה לנן בשבת חתן אבל זה כבר סיפור בפני עצמו.. בכל מקרה ילדתי לפני כמעט שנה ובהתחלה היא בכלל לא ביקרה ולא התעניינה בשלומי ובשלום ילדתי.. רק בגיל חצי שנה אמרתי שאני לא רוצה שהבת שלי לא תכיר את סבתא שלה לא משנה מה עובר בינינו.. היה אחלה חודש וחצי נפגשנו פעמיים בשבוע היינו מסתובבות בפארקים קניונים היא הייתה נשארת גם למקלחת ועןזרת לי קצת לסדר את הבית.. באיזשהו יום כשהיא נשארה עד 19 כבר התחלתי לפהק והרגשתי פשוט מותשת מכל היום והתחלתי לנקר על הספה, הייתה שתיקה בינינו והיא שאלה מה שלומי ואמרתי לה שאני גמורה מעייפות , אז היא עשתה סוגשל פרצוף לעצמה קמה ואמרה לי שיהיה לי ערב מקסים והלכה.. האמת לא הייתי מופתעת מההתנהגות שלה כי היא תמיד הייתה מ0 ל100 בשניות בהתנהגות אבל שוב פעם היא בנתק איתי , אני שולחת לה תמונןת של הנכדה והיא עונה לי רק אחרי שעות עפ סימן של לייק עליהן ורק כשאני שולחת לה כמה תמונןת היא עונה משהו קיבלתי על עצמי שזה הבנאדם ולא אוכל לשנות אותה ותמיד יהיו תקופות טובות וכאלה גם שלא דיברתי איתה מלא , הייתה לנו שיחה אחת לפני חודשיים שפשוט אמרנו שאנחנן חייבות לשים את המשקעים בינינו ולהתמקד בעתיד ולנסות לשפר את המצב , אבל עד שציפיתי שבאמת הכל השתנה לטובה שוב פעם נוצר ריחוק קריר שלמען האמת אני מותשת מלנסות.. היא בעצמה אמרה שכנראה עוד כמה חודשים תחזור לאירופה איפה שנולדה כי אין לה מה לחיות פה בארץ ויש לה שפ את סבתא שלי שהיא רוצה לטפל בה ולהיות איתה.. לצערי אני יודעת שאין פתרון למצב בינינו כי ניסיתי את כל הדברים , שמתי את האגו שלי בצד ובאמת פתחתי את הלב אבל כנראה שזה יהיה לתמיד המצב הזה סתם רציתי לפרוק ולשתף