אחרי 4 שנות נישואים. מרגישה שאולי עשיתי טעות בבחירה בבעלי. בעלי מדהים, מקסים, מכיל, בעל ואבא מושלם. הנדי-מן, מפרנס מצויין, ועוד ועוד. יחד עם זאת... בשנה שנתיים האחרונות מתחילה לחוש שחסר לי בבעלי מרכיב מאוד מאוד מהותי, גבריות עוצמתית. בעלי כן אסרטיבי, מצליחן, דעתן וכו׳. אבל אני בחורה די דומיננטית (עדינה מאוד במהות, אבל יש בי דומיננטיות), ומרגישה שידי על העליונה. הוא כן המשענת שלי החוסן, יש לי על מי להישען. אבל מוצאת את עצמי משתוקקת לחוש גבריות, להיות האישה הקטנה, להתמסר, להיות מובלת. העניין הזה ממש בנפשי וגורם לי למשברים עמוקים ודכאון. עד רמה של מחשבה על גירושים. כבר יומיים בוכה מתוך תחושת המחנק והחוסר שבנפשי, כאישה. זה רק בראש שלי? אשליה של שקר? עוד מישהי חווה את זה? זה בסיס הגיוני לפירוק נישואים?