אני פחות משבוע אחרי הלידה, הגוף שלי כאוב. טחורים, לא מצליחה לעשות יציאות, תפרים, חוסר שעות שינה, ואם היא כבר ישנה אני לא מצליחה להרדם. המחשבה בראש שרק אני יכולה להרגיע אותה כשהיא בוכה למרות שיש איתי מנוסים ממני, חוסר תיאבון, כל נושא ההנקה שמקשה עליי, אני רגישה בטירוף. בוכה מכל דבר והמוח שלי עובד שעות נוספות. אני בחוסר שקט. אני נזכרת שאני אמא ועוברת בי בחילה. יש בי פחד לכל דבר. למשפחה, לבעלי, לחדשה. פחד להיות אמא. פחד מהפחד. הבנה שאין יותר רק בעלי ואני, ההבנה שאין יותר ״התפנקות״, שאין יותר לישון בלי דאגות.. מרגישה שגדול עליי.