בעלי ואני די רבנו עכשיו הוא אומר שאני לא רואה אותו מאז שהתינוק נולד, שהוא לא מקבל לא חיבוק ולא נשיקה, ושהוא מרגיש שהוא כל הזמן במרדף אחרי מטלות הבית כדי לרצות אותי ושום דבר לא מרצה אותי. אומר שכל פעם כשהוא בא הביתה אני עייפה ושבורה. אני לא חושבת שפייר לשפוט אישה חודשיים אחרי לידה, אני עייפה למות, ובטח שאני אדרוש ממנו לעשות את מטלות הבית זה המעט שהוא עוזר לי כדי שאוכל לטפל בתינוק. אפילו לא מעירה אותו להאכיל את התינוק וזו סיבה נוספת לעייפות יחד עם מירמור. הוא בקושי שעה במצטבר עם הילד ביום שזה זמן שהוא מקלח אותו ואחרכך משגיח עליו כדי שאני אתקלח. כל השאר זה רק אני. כרגע אנחנו לא מדברים הוא הלך לחדר.. מה אתן אומרות לעשות? תהיו חופשיות לבקר גם אותי אולי הבעיה אצלי
הריון ולידההריון ולידה
💬19 תגובות👍1 לייקים

תגובות (19)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי7 במאי 2021 בשעה 10:16
אין מה לעשות זאת תקופה קשה שתעבור אתם תלמדו לאט לאט איך להתנהל שתיכם ובקשר ליחס אליו אולי הוא באמת מרגיש ככה תנסי לתת לו יותר יחס תעשו משהו רק שניכם אל תזניחי אותו שלא יצור אצלו אנטי בסוף תשימו את הילדה אצל ההורים לשעה שעתיים לא יקרה כלום או שבלילה תעשו ארוחה בשבילכם כשהילדה ישנה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי7 במאי 2021 בשעה 10:18
אני חושבת שזה זמן מאוד קשה חודשיים אחרי לידה. זה מאוד נורמלי שהבעל ירגיש מקופח כי הוא היה רגיל שכל הצומי מופנה אליו. אני מאוד מקפידה להחמיא כמה שאפשר לבעלי. להגיד לו שלא הייתי יכולה מישהו אחר שיהיה האבא של הילדים שלנו, ושיראה איזה ילדים מתוקים יצאו לנו ואיך שרואים שהם דומים לו, אני גם מחמיאה לו על הקצת עזרה שהוא נותן. יש מישהו שעוזר לך?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי7 במאי 2021 בשעה 10:43
כולכן צודקות... אני חושבת שההבנה צריכה לבוא משנינו. הוא צריך להיות קצת יותר רגיש לסיטואציה שאני נמצאת בה ואני צריכה יותר להרים לו, להיות קצת יותר חיובית ונעימה... קשוח אבל אני צריכה להתעלות על עצמי אחרת אהרוס לעצמי את הנישואין ולא אפסיק להתמרמר ולמרמר
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי7 במאי 2021 בשעה 10:44
אנונימית. אני יודעת שזה קשה. אבל נראה לי שהשינוי צריך לבוא ממך. לא בגלל שאת יותר צריכה והוא פחות. אלא בגלל שאם תחכי לו אז זה בחיים

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

סיפור הלידה הראשונה שלי : 20.10.20 קמתי לי לתומי משינת הצהריים , הרגשתי התכווצויות וסוג של כאבי מחזור. זו תחושה שליוותה אותי במשך כמה ימים כל פעם שקמתי משינה. הפעם זה לא פסק אחרי זמן מה אלא חזר לאחר מספר דקות. התעלמתי וחיכיתי שיעבור. לאחר כשעה הכאבים פשוט באו והלכו והחברות התחילו ללחוץ עליי שאנסה לתזמן ושאולי אלו צירים. אכן תזמנתי והם היו כל 4 דקות בממוצע. כהרגלי הכחשתי ואמרתי טוב נחכה קצת ומקסימום בבוקר למחורת אסע להבדק . אבל זה התחיל להיות טיפה כואב אז אמרתי לאבא לעתיד שיסיים את הטיול עם הכלב וניסע לבדוק. אכן כך קרה. בדרך כבר זה נהיה יותר כואב ויותר מורגש אך נסבל. הגענו למיון בשעה 21 בערך ועשו לי מוניטור. כרגיל מיון כמו מיון היה תור וכמובן זה לקח זמן עד שהגעתי למוניטור. כבר במוניטור הצירים נהיו ממש כואבים . אחרי המוניטור חיכיתי לבדיקת רופא/בדיקת פתיחה וגם לקח מלא זמן לכן הצירים רק הלכו ונהיו כואבים יותר ובלתי נסבלים. באיזה שהו שלב התחלתי לדמם ואמרתי לאחות שם שתבדוק מה קורה כי הדימום היה מסיבי. ניסתה להרגיע אותי משכה קצת ובסוף החליטה לבדוק . לפתע אמרה שאני בפתיחה 7/8 ושאכנס לחדר לידה. נכנסתי. מיד ביקשתי אפידורל . (בקפלן עושים גם אחרי פתיחה 6) . בפתיחה 8 עשו לי אפידורל , ומשם הפסקתי להיות כאובה ואפשר לומר שלא הרגשתי שום ציר או כאב. בפתיחה 9 ירדו לי המים לבד. באזור השעה 03 וחצי המיילדת (המקסימה יש לציין!) אמרה שתיכף נתחיל ללחוץ ולהוציא אותו. באזור 4 וקצת התחלנו ללחוץ . המיילדת היתה מאוד קשובה אליי ואני אליה . באיזה שהו שלב היא נלחצה וצעקה רגע רגע אל תעשי כלום אל תלחצי אל תזוזי. העובד החליט שהוא פתאום מפתיע ומחליק כמו חמאה . וכך בשעה 5 הקטנציק היה בחוץ . שבוע 39.2. משקל 3060. לא נקרעתי (חלק גדול מזה זה להיות קשובה למיילדת ולהגיד בדיווקקק מה שהיא אומרת) . חשוב לי להדגיש לבנות שזה הלידה הראשונה שלהן - עם האפידורל לא מרגישים כלום ! לא בזמן לחיצות ולא בזמן היציאה של העובר. זה משהו שאני אישית לא ידעתי . היתי בטוחה שביציאה שלו אני הולכת לצרוח מכאבים. אבל כפי שאמרתי לא הרגשתי ממש ממש כלום. בקרוב אצלכן 🥰
הריון ולידההריון ולידה
💬24 תגובות👍6 לייקים