לפי הידע שלי מפסיכולוגית קלינית עד גיל 3 הילד זקטק לאמא שלו . במידה ואפשרי כמובן ... מגיל 3 פחות או יותר הם מתחילים לשחק זה עם זה ולא זה לצד זה לדעתי זה דבר מדהים להיות עם ילד עד גן בהית. זה מתנה גדולה בשבילו במיוחד שהמעונות היום לא להיט... מבחינה חברצית תצטרכי לדאוג מגיל שנה וחצי שנתיים שיראה חברה בגינה אחהצ או סתם ילדים של חברים... את תראי בעצמך מה הוא צריך

סדר יום את יכולה כמובן לעשות. ותצטרכי לעשות...

אני הייתי עם שני ילדי עד גיל שלש וחצי ושלש (עד גן עיריה). היה לנו סדר יום שכלל פעילות בחוץ ברב הימים ומפגש עם ילדים אחרים שבגידול ביתי. הסביבה הפנתה אליי המון ביקורת אבל היה לי ברור ובמיוחד עם סיפורי הזוועות של המעונות והמטפלות המתעללות, שאין מישהו מלבדי שאני סומכת עליו לגדל את ילדיי, לפחות עד שהם גמולים ומדברים. כמובן שיש לנו את האפשרות מבחינה כלכלית (זה מאד חסכוני כיוון שמטפלת או מעון זה סיפור יקר קל וחומר לשני ילדים). חייבת לציין שכולם אמרו שהכניסה לגן תיהיה להם מאד טראומטית וקשה, מה שכמובן לא היה, כי היו בשלים ומוכנים לעצמאות והיו היחידים מהילדים שלא בכו והשתטחו על הרצפה, ובאופן כללי יחסית לילדים האחרים הם רגועים יותר ומלאי ביטחון - כי הצרכים שלהם בתור תינוקות נענו תמיד בזמן. אם יש לך אפשרות וסבלנות אני מאד ממליצה וחושבת שזאת המתנה הכי גדולה גם לאמא וגם לילדים.