משעמם לי.. אני דופקת את הראש הקיר מרוב שיעמום.. אני כבר משתגעת להיות בין 4 קירות לבד כל היום.. ילדתי לפני שבועיים ילד שלישי.. בקיסרי..החלמה קשה..ילד שלישי זה לא כמו שניים.. מפוצצת הורמונים , בוכה בלי סוףףף . הבנים הגדולים שלי מורדים עכשיו .. כנראה בגלל הלידה ויש לי התמודדות איתם גם.. ברוך ה על הכל..אבל קשה לי. והכי קשה לי..זה בעלי..שהוא טוב מידי כלפי המשפצה שלו אח שלו בונה עוד שני חדרים , יותר נכון בעלי זה שבונה לו אותם..נציין שבחיים לא ראינו טיפת עזרה מהאגויסטיות של המשפחה שלו..ותמיד בעלי יעמוד שם דום ויעזור ויעשה הכל... אין לי בעיה שהוא עובד מעבר למצופה..אבל שיביא פרנסה הביתה.. מיום אחרי הברית..הוא עובד אצלו כל יום עד שעה 10 בלילה..וכמובן שלא מקבל שקל על זה.. אח שלו מרוויח מזה , ואני? אוכלת אותה!! מטלות הבית , קניות , גידול הילדים , החלמה מהניתוח , לילות לבנים , מרד של הגדולים.. ביקשתי ממנו שילשום שיהיה ערב אחד איתנו ולא יעבוד..הוא אמר לי שחמישי הוא ב4 בבית ניהיה כולם ביחד אני כל השבוע רק מחחחחכה שיגיע חמייישי.. מתחרפת בבית כבר מדברת לעצמי!!!!! היום הוא נכמס הביתה לפני איזה שעה..מדבר עם אח שלו שלא מפסיק לבכות כמה קשה לו שהבית לא נגמר..ובעלי אומר לו אל תדאג מחר מחר אני יתן פוט..אתה תנוח תקח חופש מהשיפוץ אני ירצף לך לבד ימשיך הכל מחר ובשישי מהבוקר.. והחצוף עוד ממשיך לבכות שאפילו קניות אין לו כוח לעשות.. שניתק אמרתי לו מה? הבטחת לי שניהיה ביחד מיר..הוא שתק ואמר אין לא יכול.. מזה נפגעתי.. הבדידות הזו הורגת אותי..והוא פשוט לא מבין אתי! ד.א הוא יצא לשיעור תורה עכשיו..שוב ערב לבד.. קיצר...סתם אני עצובה רצח..פרקתי מפרסמת באנונימי כי כבר לא נעים לי לעלות פוסטים כמה שאני עצובה מאז הלידה..