צוואר רחם ארוך זה טוב או לא

ההמתנה במיון.. סיוט סיוטטטט אני פה כבר שעתיים ויש עוד 8 אנשים לפני ובאתי כי ברגשתי פחות תנועות ודווקא עכשיו יש מלא תנועות ואי אפשר ללכת הביתה כי אני אשלם 800 שח איזה נוראי

הורמונים... ושיתוף לגבי בעלי אשמח לעזרה אני לא נוהגת לשתף... כי אני לא אוהבת להוציא כביסה מלוכלכת החוצה. אני בהריון חודש שלישי. וההורמונים בשיאםםם אז ככה: בעלי לא אחד שיבגוד. הוא לא אחד שמחפש רק מין אפילו מרוב שמיצא את עניין הבחורות שהיה לפני שהכיר אותי (בן 30) כבר לא מחפש את זה. אבל אני בגלל ההורמונים עושה לו סרטים על כל שטות ואחד הסיבות שאני גם מרגישה פחות מושכת בתקופה האחרונה. הוא בחתונה של חבר הצטלם עם משהי מהעבודה שבגלל שהתכופפה החזה בלט החוצה(עזבו שככה כל התמונות שלה) עשיתי לו סרט.. עוד משהי מהעבודה ידידה טובה שלו שגם אני מכירה טוב התגרשה עם ילדים קטנים. הוא תומך בה מעודד וגם עוזר אם צריך. כמובן ששנינו ביחד נפגשים איתה לרוב. אבל אני מקנאה מהקרבה הזאת גם אם זה לא יהיה בגידה חס ושלום. מה עושים? ההורמונים מתישים אני לא באתי מהעולם החילוני אז גם יותר קשה לי לקבל את המשמעות של ידידה

קפה אף פעם לא הייתי שיא חובבת הקפה אבל הייתי שותה פעם אחת ביום, מי עוד מאז שהיא בהריון לא בא לה על קפה בכלל? ולא שזה עושה לי בחילה

מרגישה לא בנויה להיות אמא-פוסט פריקה אני אמא לילד בן שנה וחצי ובהריון מתקדם (מאד, שבוע 39) וכל כך קשה לי , עד שהגעתי למצב שאני פשוט מתחרטת על הבחירה שלי להפוך להיות אמא. תמיד היה לי ברור שארצה הרבה ילדים, ושאתן את כל כוחי לאמהות, תבינו אני במהות שלי מאד מסורה, ונתתי את כל כולי לגידול הבן שלי אבל בחודשים האחרונים, או אולי מתחילת ההריון אני פשוט מרגישה שאני קורסת. הוא לא ישן נורמאלי (ואני לא מאמינה ביועצות שינה) הוא עקשן , הוא היפרקטיבי,הוא מרדן, עושה כל מה שאסור ולא נותן דקה של מנוח. גם בגן הגננות נותנות לי את ההרגשה שמאד קשה להן איתו. עם זאת הוא ילד שמח וחברותי אבל כ"כ קשה איתו. הזוגיות שלי כבר נהרסה לגמרי כל אחד מאיתנו מאשים את השני שלא עושה מספיק, אני מוגבלת בהריון חודש תשיעי וקמה אלף פעם בלילה לילד. גם כשישנה לידו זה אפילו לא עוזר. ואז הוא מתעורר ב6 ואני עוד צריכה ללכת לעבודה ונס כל יום שאני בכלל מצליחה להגיע ולא להרדם בנהיגה. כל יום מחדש. לא מזמן נשברתי ועזבתי את הבית ואת בעלי להורים שלי (שאין אצלם תנאים בלשון המעטה) הם פינו את החדר שלהם בשבילנו וישנו בסלון שבוע. ואמא שלי גם כבר קרסה. אמרה שהוא ילד קשה ועוד כל מיני דברים שרק שברו אותי יותר. היא לא צעירה ולא יכלתי יותר עם לראות את ההורים שלי מקריבים כל כך הרבה אז חזרתי הביתה. ומאז אני פשוט מנותקת רגשית מהילד. חוזרת הבית מהעבודה ב7 רק כדי לא להתמודד איתו. וכשאני איתו אני רואה כמה הוא התגעגע אלי ואני מלאה ביסןרי מצפון והלב שלי נשבר אבל אני פשוט לא מסוגלת כבר. וגם כשמגיעה רוצה רק שילך כבר לישון. אני מתה מפחד מהלידה הזאת כי איל אסתדר עם 2 ככה ויש לי מלא מצפון על כך שבכלל נכנסתי להריון ואני מרגישה מנותקת מההריון ולא חושבת שאצליח להתחבר לתינוקת בכלל אחרי הלידה. אני ממש מדחיקה את זה שאני עומדת ללדת בכל רגע! ברמות שלא הכנתי כלום כלום ללידה אפילו לא תיק ואני גם לא רוצה להתעסק בזה . אין לי כלום מוכן בשבילה . מרגישה שאני לא מתאימה להיות אמא. שזה גדול עלי. ובעיקר לא מגיע לילדים שלי אמא כמוני.

מי ילדה לאחרונה באסף הרופא? יכולות לספר איך חדרי הלידה, התאוששות, אפס הפרדה, האוכל והכל?