שלום לכולן, אני אמא לתינוקת מתוקה בת כמעט 3 חודשים. בספטמבר הקרוב נגמרת חופשת הלידה שלי ואני אמורה להכניס את הילדה לגן, כי זאת גם תחילת שנת הלימודים. מצד אחד יש בי את הרצון להשאר עם הילדה בבית לפחות עד שנת הלימודים הבאה ולהכניס אותה לגן כשהיא תהיה בת שנה וחצי ולא חצי שנה. מצד שני, להיות אמא במשרה מלאה זאת העבודה הכי לא מוערכת בעולם ואף אחד לא אומר לך עליה תודה. אנשים (כולל בעלך) חושבים שאת לא עושה כלום, כי את הרי לא עובדת בעבודה שמכניסה כסף ולכאורה מה כבר יש לעשות בבית. שזה שטויות כי אני עובדת בבית בלי הפסקה אין לי דקה לשבת. דווקא בעבודה יש לי המון זמן לשבת, לשתות קפה ולדבר עם אנשים. חוששת לצאת ממעגל העבודה, לאבד כישורים חברתיים, ולא להצליח להתקבל לעבודה בעתיד. חוששת לא להיות עצמאית ושלא יהיה לי כסף משלי, כמו ילדה שצריכה לבקש כסף מההורים לכל דבר שהיא צריכה. חוששת שבעתיד בעלי יסתכל עליי ויגיד לי שאני חיה או חייתי על חשבונו כי אני לא עובדת בעבודה שמכניסה כסף, כי אף אחד לא סופר כמה כסף זה חוסך כשאת עושה את כל עבודות הבית ולא משלמים לגן. חוששת שבעוד הרבה שנים כשאגיע לגיל מבוגר והילדים כבר יעזבו את הבית, אני אצטער על הבחירה שעשיתי לוותר על עצמי וההתפתחות האישית שלי בתור בנאדם. זהו, תודה למי שקראה. אשמח לתובנות.