שבוע 41+2 אני מתחילה להרים ידיים ולהבין שהיא לא תבוא לבד טבעי כמו שרציתי. ביקורת שלישית בביהח, אין פתיחה, אין צירים, כלום... הערת משקל 3.800 וכמובן הביהח מעודד זירוז משבוע 40+3 וכל מה שאני רוצה זה לתת לה ולי את האפשרות לצאת לבד. כולן אומרות לי כמה זירוז בלון /פרופס זה זירוז מהגיהינום וכמה אני רואה מחברות שבסוף רובן מגיעות לקיסרי חירום. כבר לא יודעת אם ללכת לקיסרי מתוכנן וזהו. אני בת 37 אוטוטו, הריון ראשון ומבחינתי היום הדבר היחיד שאכפת לי שתצא בריאה הרופאים רוצים שאשקול סיכונים של קיסרי (לחכות שנה לפחות עם ילד שני וסיכון רגיל של ניתוח) וגם סיכונים של לידה וגינלית (קרעים ועוד דברים שמעדיפה לא לחשוב עליהם בעקבות הגדול של העוברית) מנסה להיתפס בסיפורים משמחים אבל מרגישה שכל יום שלא עוזרת לה לצאת, אולי לא עושה לה טוב...ואולי היא כן צריכה עזרה... כל מי שכותבת שעדיף לחכות שתצא טבעי כי זירוז זה גיהנום (שזו מהתחלה היתה הגישה שלי, אי אפשר להגיד את זה ודאי כי אין לדעת מה היה קורה אם לא היתן עושות זירוז ). אני פשוט אובדת עצות כי לא מרגישה שיש לי עוד הרבה זמן להחליט...מישהי עברה את זה? פשוט חוששת ומיואשת