אבטלה, לשכת התעסוקה וכל מה שבינהן זקוקה לעידוד. מאז הצבא אני כל הזמן עבדתי (היום בת 30), למעט חצי שנה של חופשת לידה פעם אחת. יש לי תואר ראשון ושתי תעודות מקצוע בתחום מאוד מבוקש. לאחרונה פיטרו אותי והיום לראשונה הגעתי ללשכת התעסוקה. הפקידה קודם כל שאלה אותי אם אני מעוניינת לשבת קצת בבית או רוצה לעבוד. עם היד על הלב, הייתי שמחה לשבת כמה חודשים בבית כי הרגשתי שאני צריכה לעשות ריסטרט לעצמי לפני שאני למקום עבודה חדש. עברתי תקופה לא פשוטה. אבל לא ידעתי אם מותר לי לענות לה דבר כזה או שזה יבוא לרעתי, אז עניתי שכרגע אני בבית אבל מחפשת חצי משרה. באותו הרגע היא מצאה לי מקום עבודה וחייגה למעסיק. המעסיק ביקש לשוחח איתי והיא העבירה לי את הטלפון. והוא פשוט דיבר אלי מגעיל. שאלתי אותו מה הכתובת של המקום (אני משתמשת בתחבורה ציבורית, לכן חשוב לי שיהיה נגיש). הוא ענה לי. אמרתי לו "הבנתי" ולפני שהספקתי להמשיך את המשפט, הוא נכנס באמצע הדברים ואמר בעצבים "מה הבנת???". הייתי בהלם אבל המשכתי את השיחה רגיל והתעניינתי בפרטי המשרה. ואז הוא שאל מה ציפיית השכר שלי ועניתי. והוא פשוט נכנס בי, אמר סכום נמוך משמעותית ממה שביקשתי והתחיל לשכנע אותי למה כדאי לי להסכים. הוא קינח את הנאום במשפט "לא הבנתי, הגעת ללשכת התעסוקה, לא?!", כאילו אני אמורה להגיד "אמן" על כל משרה שמציעים לי. ואז החזרתי את הטלפון לפקידה והוא אמר לה שלא מעוניין שאני אגיע. אני שמחה מצד אחד שלא הסדתר כי כפי שאמרתי, מעדיפה להיות בבית כמה חודשים. אבל יצאתי משם כל כך בדאון בגלל הדיבור שלו. מה זה הדבר הזה? ככה מתנהלים?? אני צריכה לגדל עור של פיל כדי להתמודד עם הסיטואציות האלה. זה פשוט מתסכל איך בן אדם תוך 5 דקות שיחה יכול להרוס מצב רוח ליום שלם. אשמח לחיבוק/עידוד איך עוברים את התקופה הזאת😔