שם לבת עם 'אל' לא משנה בהתחלה או בסוף :blush:

צילומי ניו בורן איכותיים במרכז במחיר שפוי?

מישהי עשתה סקירה בפרטי אצל ד״ר אורי ארליך ברמת אביב? איך היה? ממליצות?

סיפור הלידה שלי♥️. יום שני 12/07 שבוע 37+5 היה לי תור למעקב הריון לאחר הערכת משקל אצל רופאת הנשים שלי. עברנו על הסקירה של הערכת המשקל והרופאה שמה לב שיש שינוי משמעותי באחוזון גדילת העובר כלומר, בשבוע 31 האחוזון עמד על 47% ובשבוע 36 האחוזון עמד על 27%... היא אמרה לי שזה מדליק לה איזה נורה אדומה ולגשת למיון עם בוקר להערכת משקל נוספת במיון נשים. יום שלישי ניגשתי להערכת משקל. האחוזון ירד ל17% ומשקל העוברית נערך ב2.532. אמנם המשקל מעל 10% אך כיוון שהמשקל המשיך לרדת והיקף הבטן עמד על אחוזון 8% היתה התלבטות על זירוז הלידה בסוף החלטנו להיות במעקב ביום חמישי לבדוק שוב את הזרימות ולהחליט האם לקיים זירוז, וכך הוחלט. תור לזירוז נקבע ליום שישי בשעה 7.30 בבוקר. יום שישי: השעה 7.30 נכנסו לרופא כמתוכנן, הוא בדק אותי היה בטוח שאין פתיחה ולמעשה, היתה פתיחה של 1.5 ס"מ ואורך צוואר הרחם נמחק 70%. הזירוז שהוחלט הוא קודם כל סטריפינג ולאחר מכן עד לקבלת פתיחה של כ3 ס"מ לקבל פיטוצין. אבל היינו צריכים להמתין במיון נשים דיי הרבה זמן, זה יצא יום מטורף של לידות, מערב שבת עד צאתה היו 18 לידות אחת אחרי השנייה ונכנסו עוד לידות פעילות ולכן היה בעיה לקבל את מי שנקבע לתור לזירוז, בינתיים העלו אותנו למחלקה לחכות שם שלפחות יהיה לנו חדר לישון שם עם אמבטיה ולא לחכות במיון. בינתיים עשו לי סטריפינג והפתיחה נשארה 1.5 ככה חיכיתי עד יום ראשון בשעה 2.00 בלילה עם צירים שלאט לאט התפתחו להם. בשעה 2.00 קראו לי סוף סוף לרדת לחדר לידה ולהתחיל את התהליך. עם בדיקת הפתיחה של 2 ס"מ כמעט, הוחלט לתת לי בלון בשעה 4.00 לפנות בוקר של יום שני, הייתי עם בלון תוך כדי התפתחו לי צירים שהתחלתי ממש לסבול מהם כבר וזה היה השלב שהתחלתי לצעוק מכאבים... לאחר שעתיים וחצי בשעה 06.45 הבלון נפלט לי והצירים התחזקו להם. בשעה 9.00 בערך בדקו לי פתיחה תוך כדי שאני סובלת כאבי תופת מצירים והפתיחה היתה על 4 ס"מ! הידד לא צריכה פיטוציןןןן איך נשמתי כי גם ככה הייתי כאובה כל כך😥. בינתיים הצירים התחזקו והתחזקו ואז החלטתי שלמרות שאני פוחדת מהדקירה של האפידורל בגב אין ספק שאני לוקחת כל דבר שמרגיע לי את הצירים כי אני לא מסוגלת כבר ... בדקו לי שוב פתיחה לאחר שעתיים נוספות כי ראו שאני ממש סובלת אז הבינו שיש מצב שזה התקדם בינתיים והייתי בפתיחה 5. אני בשלב הזה כבר ממש צרחתי 'דיייייייי נמאס לי זה לא בשבילי, אני לא כמו כולםםםם גם אם כולן עוברות את זה זה לא בשבילי אם המרדיים לא מגיע עכשיו!!!! אבל עכשיו!!!! אני לא יכולה לסבול את זה יותררר" ... קיצור ככה צרחתי כל ציר שהתחיל להתפתח מחדש למרות שניסיתי לעשות נשימות... אפשר לציין שבעלי נבהל וממש בכה עליי שככה אני סובלת, נשמה שלי♥️... הצירים בשלב הזה היו כל דקה עד שמתחיל ציר כולי מחזיקה חזקקקק במיטה ומנסה לעשות נשימות וואאאווו זה קשוח אימאלההה זה היה כאב שבאמת אי אפשר לתאר 😵 כל שנייה ביקשתי מאמא שלי שתעשה מסאז' למטה עד שהציר ייגמר.. בין ציר לציר שזה בדיוק עשרים שניות של מנוחה ניסיתי קצת לצחוק ובין זה לזה צרחתייי תביאו כבר את המרדיםםם דייי שיבוא קודם אליי 🤭 כשהמרדים נכנס הייתי בדיוק באמצע לצרוח מכאב מהציר ואמרתי דייי דייי דייי דייי הוא צחק עלייי (חצוף) ואמר לי : תנשמי תנשמייי העובר לא אשם שרצית להביא אותו לעולםם, להגיד דיי דיי לא יעזור, לא מצטערים אחרי מעשה 🙄 שלא נגיד שהוא בא לעשות לי את הדקירה צרחתי לו; תפסייקקק רגעע אני מפחדתתת חחחחחח הוא לא ידע מה לעשות איתי שם.. צרחות ודרמות בחדר, שלא נאמר במחלקה🤪 כיף להיות אחרי ולצחוק על זה;). מרגע קבלת אפידורל לא הרגשתי כלוםםם זה היה חלום והצלהה. בשעה 13.00. בערך נבדקה לי פתיחה של 9 ס"מ המשכתי ככה לשבת המיטה בלי להרגיש כלום, לראות צירים בשמיים במוניטור אבל להרגיש כאילו אני על חוף היום בלי יכולת להזיז את הרגליים עצמאית... בשעה 14.30 בדיקת פתיחה, ייאאייי פתיחה מלאה... ואז היא פקעה לי מי שפיר בינתיים וראתה שיש לי מים מקונייאלים, הרופא הגיע לבדוק ואמר שזה נראה בינתיים בסדר אם הלידה תתרחש תוך שלוש שעות. הראש של העוברית היה על 2- ככה שהייתי צריכה לחכות שתרד עוד באגן כדי שאוכל להתחיל ללחוץ🙄 המיילדת העמידה לי את המיטה כדי שאהיה בצורת ישיבה וככה ילחץ על ראש האגן, במקום להצליח להוריד עוד את הראש למטה רק סבלתי מהקאות מטורפוותתת, הקאתי שם ומילאתי להם שישה קרטונים בערך כל רגע הקאות... תוך כדי המתנה נכנסו שתי בחורות שהציעו לי דיקור לנסות לקדם את הראש... בהתחלה חששתי, כי לא הכרתי את הטיפול ברפואה משלימה, אבל בסוף אמרתי גם ככה אם לא יעזור, יזיק זה בוודאי שלא. אז בינתיים הם היו שם והבחילות הלכו וגברו, אני הייתי במצב נואש, לא היה לי כח לכלום ממש נגמרו לי הכוחות בדיוק בזמן שהייתי צריכה להתחיל ללחוץ .. הבחורות של הרפואה משלימה עזרו לי ממש אמרו לי לנשום, הביאו לי קרטיב, (הדבר היחיד שיכולתי לאכול) לאחר שעתיים וחצי המיילדת אמרה שיש לנו תוך חצי שעה להוציא את התינוקת החוצה, אם לא אז נלך על וואקום, שמעתי את זה מיד התחילו לחזור לי הכוחות, לא רציתי לידת וואקום🥴 היא בדקה וראתה שהראש ירד ל1+ ואמרה שאפשר להתחיל ללחוץ, התחלתי ללחוץ, לא הרגשתי שוםםם לחץ כלוםםם היא הייתה בשוק .. הרגשתי טיפונת ממש בקטנה כאילו צריכה קקי, אבל לא ברמה של דחף ללחוץ את זה החוצה. בקיצור ככה לחצתי איזה עשרים לחיצות ובסופו של דבר בשעה 17.54 ביום שני בתאריך 19/07/21 יצאה ממני ילדה מהממת שבשעה שיצאה חחח כולי הייתי קקי ממנה, אבל לא היה אכפת לי כלום הסתכלתי עליה והייתי בהלם שהדבר הזה אשכרה יצא ממני.. אשכרה איזה פלאי הבריאה זה מטורף הייתי עם עיניים פתוחות, הסתכלתי עליה, בהיתי בה ולא האמנתתייי!!! לאחר מכן חיכיתי לתפרים זה סיפור מפני עצמו, סיוט🥺 אבל שווה הכלל כל שבריר של כאב שווה את הדבר המדהים הזה.

שבוע 37. נאמר באולטרסאונד שבוע שעבר שיש עיכוב בגדילה של שבוע (היקף הבטן) ושלחו למעקב. למישהי עוד אמרו דברים כאלה והכל היה בסדר בסוף? מה זה אומר?

מאוכזבת ומתוסכלת ברמות!! נמצאת במעקב הריון בסיכון במכבי עקב אפילפסיה. משבוע 29 אני עם צירים והעובר העקשן שלי במצב עכוז. לפני שבוע אושפזתי להשחגה בגלל שהצירים כבר היו סדירים אך לא הייתה התקדמות ובשל כך גם יום למחרת שוחרתתי עם המלצה לחזור על הבדיקות ולראות את הרופא המטפל תוך שבוע מהשחירור. לרופא אין תורים לכן השבוע רק חזרתי על הבדיקות ושוב הפנו למיון בגלל צירים סדירים שניצפו במוניטור ושוב הציעו להישאר להשגחה אך אני סירבתי. אין התקדמות לא בפתיחה ולא במחיקה-60אחוז ופתיחה 1.5 שלא מתקדמת משבוע 34. לא נראה לי הגיוני שכל ההתנהלות היא מול המיון והאחיות של המרפאה. הרופא המטפל שלי לא ראה אותי ולא דיבר איתי מה29.6!! כל פעם מהמיון מן הסתם מחזירים אותי לביקורת אצלו ואין תורים אליו,אין דרך לתקשר איתו ואפילו על הוצאת ימי מחלה אין לי עם מי לדבר כי הרופא משפחה רוצה שזה יהיה כתוב בפירוש ממנו. מתסכל ברמותתתת,עייפה,כאובה וכבר מיואשת ברמות