בבקשה אני זקוקה לעזרה.. גבר אלים?? מה לעשות?? נולדה לי ולבעלי תינוקת מהממת תודה לאל לפני 3 חודשיים. ומאז מרגישה שבעלי יותר בלחץ מכל הבחינות..ובעיקר נפשית.. לפני שבכלל נכנסתי להריון היו לו כל מיני התפרצויות אבל מאז הלידה אני מרגישה שההתפרצומות האלו הלכו וגדלו.. מיום רביעי אנחנו היינו בחגיגות לרגל החתונה של אח שלו..ולי היה פשוט סיוט אחד גדול להסחב עם תינוקת כזו קטנה במשך 4 ימים... נסענו לאיזור הדרום... זה התחיל מיזה שאח שלו אמר לנו שסגר מסעדה ושם הם יעשו את החינה... זה היה ביום רביעי... קור אימייייייייים.... אבל אמרתי אלך לכבד בכל זאת אח שלו.. אנחנו מגיעים ל" מסעדה" עלקקקק ואני רואה שזה אולם אירועים לכל דבר עם מוסיקה רועשת עשן של סיגריות ומלא אנשים....אני רק נכנסת לתוך האולם עם העגלה.. כל המשפחה של אמא שלו באים אומרים שלום.. ופתאום אני מסובבת את הראש ומה אני רואה???? שהעירו לי את הקטנה ומתחילים להזיז אותה מיד ליד בלי אפילו לשאול א6תי ......אני קיבלתי עצבים ופשוט לקחתי אותה לאיזה איזור יותר שקט שם אבל גם במשך 4 שעות הילדה הייתה תחת עשן של סיגריות....ובעלי כל מה שמעניין אותו זה יאללה בואי להצטלם בואי לרקוד בואי בואו בואי.... בכלל לא היה אכפת לו שהבת שלו סובלת ושאני עוד יותר .. ככה נגמר לו לילה אחד מתסכל.... אחרי זה חזרנו למלון שסגרו לנו עד יום שישי ואז היינו אמורים לעבור עוד הפעם למקום אחר לשבת חתן...... סוג של אכסניות כאלו.... זה א6מר ששוב צריך להעביר את כל הדברים שח התינוקת ולהעביר אותה למקום אחר .. בלי תנאים נוחים לתינוקות ובלי כלום... ביום חמישי היה את החתונה.. ובעלי כל שנייה מלחיץ אותי נו תתארגני כבר אני רוצה להגיע מוקדם... רק הלחיץ ובסוף נסע לשם לבד ואני נסעתי עם אח שלו השני וארוסתו... עם התינוקת.. הוא אפילו לא חיכה לנו... הגענו לחתונה היה קפוא ברמות!!!@ הפעם הייתי יותר חכמה ולא נתתי לאף אחד להרים את הקטנה שלי חוץ ממשפחה הקרובה לצילומים... חשבתי ליד השולחן ויש התחלתי להריח גל של סיגריות... א אלי לעצמי אין מצב שאני נותנת שוב לילדה שלי לסבול.. לקחתי אותה למעלה לחדר חתן כלה וגם שם הם לא הפסיקו לעשן... באיזשהו שלב פשוט התיישבתי ליד המשרדים של האולם.. כל הדברים דלי היו למעלה האוכל שלה הבקבוקים הכל.. אני בדיוק ירדתי מטה והחופה תכף התחילה.. הילדה שלי לא הפסיקה לבכות.. היא הייתה רעבה ובדיוק כמה דק לפני הקיאה את הנשמה שלה עלי על כל השמלה ועליה... היא הרגישה ממש לא טוב כנראה מכל העשן הרעש וכל בלאגן... אני הייתי צריכה לחכות שהם ירדו לחופה עד שהייתי יכולה לעלות לתת לה לאכול... מסכנה זה היה סיוט... אחרי החופה בעלי עולה למעלה ..אני הייתי ים א א שלי שבאה לעסץזור לי.. בעלי מתחיל לצעוק איך לא היית בחופה.... אני חכיתי לך איך חא היית שם ... בכלל חא עניין אותו שכמה דק לפני הבת שלו הקיאה את החיים... באיזשהו שלב ביקשתי מאחי שהגיע גם לחינה לקחת א6תנו חזרה למלון כי הילדה ממש סבלה... יום למחרת היינו צריכים לעזוב את המלון ולנסוע לאכסנייה הזו...הכל היה לחוץ והמתח ביני לבין בעלי היה ממש גרוע... אני הייתי צריכה לארוז ולארגן הכל לבד בזמן שהוא הלך לטייל לו במלון... לפני שהיינו אמורים לצאת אמרתי לו שאני רוצה לחזור לבית.. שלא נוח לי ככה עם התינוקת ושקשה לי.. התקשרתי לאחי וביקשתי ממנו לבוא לאסוף אותי..ופתאום בעלי קיבל קריזה..התחיל לצעוק ולהשתגע...וניסה למשוך ממני את התינוקת כשהיא מחוברת למנשא ותוך כדי מאיים שיביא חי איזה אחת... אני התחלתי ממש לפחד ולבכות.. ואמרתי לו שאני אביא לו את הילדה ושרק יעזוב אותנו..

בנות אני בלחץץ מה זה הנקודה האדומה שיצאה לה במצח??? בשבת גם יצא לה ממנה מלא דם בלי הפסקה!!

שבוע 39+ אהלן, אני בשבוע 39.2, הריון שני. את הבכור שלי ילדתי בשבוע 38.4, בניתוח קיסרי בגלל לידה שהסתבכה והעובד נכנס למצוקה - הקיסרי בזמנו התבצע בבית חולים סורוקה. עכשיו, ההריון הנוכחי, זה ממש מעט אחרי ההריון הקודם (יהיה הפרש ביניהם של שנה וחודשיים) היום הלכתי לבית חולים בבוקר בגלל צירים, בדקו והיו מעט צירים ללא פתיחה, איך ששמעו שהייתה לידה קיסרית בעבר בהפרש של פחות משנה וחצי ההתנהלות שלהם השתנתה, נתנו לי תחושה שמה שלא יהיה, הלידה הבאה תהיה גם קיסרית. לא רצו לשחרר אותי למרות שהצירים פחתו משמעותית ולא הייתה פתיחה, נתנו לי שני שקיות של עירוי ולמרות שהתחננתי להפסיק (זה ניפח לי את כל הזרוע והיד ושלא נדבר על הכאבים המטורפים) האם מישהי חוותה תחושה כזו שהרופאים דוחפים גם לניתוח קיסרי למרות הרצון של היולדת ללדת טבעי? האם זה הגיוני שנתנו לי עירוי? הרי אני לקראת הסוף, למה לגרום לצירים להפסיק ע״י עירוי בכלל? אשמח לעזרה והתייעצות.

מיואשת ופוחדת יום רביעי אהיה שבוע 41 ,וולפסון ביקשו שאם לא אלד עד אז שאחזור לבית חולים לזירוז .. המחשבה על זירוז קצת מפחידה אותי קראתי ושמעתי שזה לא נעים ועושה לידה יותר קשה .. מנסה לא לחשוב יותר מידי אבל המחשבות לא עוזבות 😞 כמובן שהכי חשוב שתיוולד בריאה ,אני בדרך כלל לא כזאת פחדנית וחזקה עד היום לא הרגשתי את ההיריון בכלל אבל רק מיום רביעי אני פוחדת מהלא נודע ..

מישהי יכולה לספר קצת על הבדיקה של העמסת סוכר? איך מתבצעת , איך מרגישים אחרי, טיפים וכו׳?

מה עושים נגד צרבות 😡😡😡😡😡😡😡😡