צר לי לשמוע על סבתך... אם זה מנחם אז תדעי שהמון המון גברים לא יודעים להתמודד ולהכיל את השינויים שלנו אנשים בהריון ולפעמים אף מתרחקים... נסי לעודד את עצמך לפנק את עצמך לעשות דברים שעושים לך טוב לקבוע יום כיף עם חברה תנוחי ותני לרגש לעבור

תודה לורן, מעריכה את התגובה. תמיד מרגישה שרק לבן הזוג שלי אין רגישות למצב והוא לא רואה את מה שעובר עליי. הלוואי הם היו עוברים סדנת חינוך של איך להתנהג במצבים כאלה או לפחות לא להחמיר אותם..

אני מבינה אותך יקירה אני גיליתי שאני בהיריון שסבתא שלי בדיוק הייתה במצב סופני וקשה ואחרי כמה ימים נפטרה והיה לי מאוד קשה וכמו כן בעלי לא הבין כלום, הם לא מודעים לרגשות ולקושי הזה , הם מתמודדים אחרת אבל זה לא אומר שהוא לא עצוב בשבילך ולא קשה לו הוא פשוט מבטא אחרת .. את זה מבינים במבט לאחור . בנוגע לסבתא אני כל יום מדברת איתה בלב שלי ומבקשת שתשמור על ההיריון , רואה סרטונים שלה שעושים לי טוב , משתדלת לצאת הרבה, להיזכר בדברים טובים שלה, מתכוני אוכל טובים, כל דבר טוב ממנה זה מחמם את הלב . והכי חשוב שתמצאי את האוזן הקשבת לפתוח את הלב , תשחררי והכי חשוב להבין באובדן הוא להודות על כל דקה איתה , כי זה לא מובן מאליו זו זכות מאוד גדולה, לא הרב זוכים לקרבה המיוחדת הזאת לסבתא ובכלל לא מובן מאליו שעד גיל מבוגר יחסית זכינו לסבתא ולקשר המיוחד הזה שאין דומה לו. והכי חשוב אל תצפי מבעלך להבין יהיה יותר קל . מאחלת לך ימים יפים טובים ומאושרים

אני הפסקתי לצפות ממנו ומבטיחה שהרבה השתפר. התחלתי לדאוג לעצמי לראות את עצמי לשים את עצמי מקום ראשון וגם לא לשכוח אותו כמובן כי אחרת הם מרגישים מקופחים ממש כמו ילדים ומתרחקים יותר ... כשאת רגועה ושלווה את משדרת את זה וזה מה שגורם להם לרצות להיות קרובים אליך