אולי זה לא המקום..אבל אין לי עם מי לדבר על זה.. מרגישה נבגדת ומנוצלת בכל הלב והנשמה שלי.. יום העצמאות..כל השנה מתארחים אצלנו..כל החברים..בעלי עומד על המנגל..מפנקים מכל טוב.. השנה זה קצת אחר..יש לנו תינוקת בת שנה ושבוע ואני בהריון מתקדם..אמרתי לבעלי שאין לי כח לארח..אז לא הצענו שיהיה אצלנו . אממה..באמת ציפיתי שמישהו מהחברים ירים את הכפפה ואולי יציע לנו לבוא..להצטרף.. פתאום כל החברים דום שתיקה.. מרגישה נורא ואיום שהחשבתי אותם כחברים בכלל..עכשיו אני מבינה שאם לא אצלי ואני לא נקרעת ומארחת אז אף אחד לא יסתכל עליי.. פשוט מצאתי את עצמי בוכה..כבר שעה..מרגישה רעע..מרגישה איכסה.. סירבנו להצעות של המשפחה שלי..אמא שלי התחננה שנבוא אליהם. אבא שלי מהבוקר מתקשר שנבוא..ואין לי אוויר. פרקתי