נמאס לי.. לי ולבעלי נולד בן כמעט לפני חודשיים ומאז הריבים פשוט לא נגמרים.. אני כל היום איתו בבית ובהתחלה היה עוזר לי ועכשיו כלום.. הסופש הזה אפילו לא האכיל אותו פעם אחת.. (אוכל תמל) וכשאני אומרת לו שאני עייפה הוא אומר היית עייפה גם לפני הילד.. את ישנה הרבה.. כל היום נחה איתו ורואה טלוויזיה.. הוא לא מבין שהשינה לא באמת שינה, לקום כל 3-5 שעות ובין לבין להתעורר לבדוק שהוא בסדר,להחזיר מוצץ או סתם להתעורר מרעש שהוא עושה וכן הטלוויזיה כל היום דלוקה כי אחרת אשתגע לגמרי יש לו אוכל כל יום בבית ולעבודה, כשהוא חוזר מהעבודה הוא אולי טיפה איתי ואז הולך לעיסוקים שלו ואז אוכלים ארוחת ערב אם מתאפשר (הרבה פעמים התינוקי פעיל בשעות הערב אז אני איתו על הידיים או מרגיעה ואז אין באמת זמן איכות) הוא לטענתו מנגד הוא זה שלא ישן, כי קשה לו להירדם ובגלל זה בא מאוחר למיטה ואז לפעמים אני מעירה אותו וזה חוסר התחשבות.. הוא רב איתי וקורא לי פסיכית, חולת נפש, מטורללת וכל זה רק בגלל הצורת טיפול שלי בילד שאני כל הזמן דואגת לו, או איתו כל היום .. אני מרגישה שאנחנו לא מבינים אחד את השני ומרגישה שמטפלת בילד לבד.. הוא לא מבין שגם אם הילד נרדם אני מסדרת בבית, מבשלת ולפעמים נחה בגלל שמידי פעם באה אליי חברה או אני יוצאת איתה לסיבוב כמובן שעם התינוק הוא חושב שיש לי זמן פנוי ואני סתם מתלוננת.. מרגישה חסרת אונים כבר.. תודה למי שקראה עד לפה