אני באפיסת כוחות יש לי קטנה עם אנרגיות של שד טזמני, בת 7 חודשים וכבר מלפני חודש זוחלת יושבת והעמדת מצי שרק אפשר, כלומר אי אפשר לעזור אותה. מהרגע שנכנסה לשבעה חודשים היא גם בקושי ישנה במהלך היום. אולי פעמיים במשך חצי שעה.. גם בלילה כשהיא מתעוררת לאכול אז היא מתעוררת! מה שלא היה פעם. היא ממש נצמדת אלי כל הזמן! זה הגיע למצב שלא נרדמת בלעדי. זה הכל ממש חדש, ולפני חודש נקלטתי להריון. העייפות ממש קשוחה בשלב הזה.. הבנזוג עובד המון! היום קמתי איתה, ועם כמה שאני מתה עליה פשוט לא היה לי כוח לחשוב על עוד יום כזה.. שהיא 24/7 סביבי ואני לא יכולה לעשות כלום!! תכננתי לשים אותה בגן רק בגיל שנה בערך ועכשיו אני כבר לא יודעת. בגלל זה שולחים לגן? למה רציתי ילדים בשביל לגרש אותם? אני לא עובדת, רק לומדת, תואר שני, 3 ימים בשבוע, זה לא פחות קשה אפ לא יותר.. אבל אני בבית! אמא שלי כל הזמן חוזרת על המשפט המאוס ״רצית ילדים לא?!״ ויש לי מצפון על כל פעם שאני נשברת.. באמת שעד עכשיו זה גם בקושי קרה. אני שרופה על הילדה אבל משהו בגיל הזה, חרדת זרים, היצמדות פסיכית אליי ובקושי ישנה... לא עומדת בזה! וגם תוהה איך אפשר להכניס לגן בשלב של חרדת זרים? היא גם לא יודעת להירדם לבד, רק על הידיים.. למי יהיה סבלנות שם אליה?? יש אימהות במצב הזה אולי? מישהי יכולה לייעץ? אולי כדאי יועצת שינה ואז גן? HELP!