היי בנות, אני גרה עם ההורים שלי סבתא שלי ואחי, אנחנו 7 אנשים בבית יחד עם תינוקי בן 3 חודשים. אם כל כמה שהם עזרו לי בהתחלה לאחר הלידה והכל ועם כל הכבוד לניסיון והידע שלהם בגידול ילדים אני פשוט מתחרפנת. זה התחיל מהגזים שהם אמרו שכל הדהרים הטבעיים לא עוזרים והכל חרטא (בהתחלה בכלל התכחשו שיש דבר כזה גזים כי אף אחד מהילדים אף פעם לא סבל מזה) ויצא שחודש וחצי סתם סבל, ברגע שהתחלתי לתת ביו גאיה קיבלתי ילד אחר פיתאום. כל דבר או גישה שאני מנסה לעשות הם מזלזלים ואומרים שהכל שטויות, אני לא מצליחה להנחיל הרגלי שינה כמו שצריך או לפי כל מיני שיטות כי הם לא חושבים שזה נכון ושהכל שטויות. לקחתי הרצאת שינה והם רק ירדו אלי שמי שהעבירה את ההרצאה סתם מצאה דרך להוציא כספים ובכללי גרמו לי להרגיש כמו טיפשה למרות שההרצאה נתנה לי המון ידע אבל הם רק יורדים אלי שאני תמימה או משו. כל כך מרגיז אותי שהם לא מצליחים לצאת מהתבנית שהתרגלו אלייה וכל גישה קצת שונה שאני מנסה הם מבטלים מיד. אין לי אפשרות לצערי לעבור כרגע, אני תמיד נקרעת בין מה שהם אומרים לבין בעלי (שנגיד עם הביו גאיה עוד מההתחלנ טען שצריך לתת והן הפחידו אותי שיכול רק להחמיר וכאלה ולכן נמנעתי). הם מערערים לי לגמרי את הביטחון העצמי גם כשאני מקבלת הוכחה לכך שהאינטואיציה שלי הייתה נכונה הם עדיין מערערים אותי ואני לא יודעת מה לעשות כבר. ניסיתי לדבר איתם ולהסביר אבל הם מקובעים מידי ולא משחררים ורק כל הזמן אומרים שהם יודעים מה אומרים ושאני צריכה להקשיב להם יותר. אני כל כך מתוסכלת ומרגישה אמא גרועה בגלל זה. מנסה לעשות את הדבר הכי טוב בשביל הבן שלי ומרגישה רק שהולכת לאיבוד בין כל הדיבורים והוא זה שניפגע בסופו של דבר :/