טוב רק אתן תבינו את התחושה. יש לי בן בגיל שנה. הוא בן פורת יוסף פעיל ואני משוגעת עליו הוא לא יודע להירדם לבד (טעות ענקית שלנו אבל ילד ראשון.. ככה זה). התחלתי עבודה חדשה במעון השבוע והיום היה לי יום קשה ממש... חזרתי הביתה וניקיתי את כללל הבית כולל כביסות וכו' אז אני עייפה למות. הבאתי בקבוק לקטני ובמשך שעה שלמה ניסיתי להרדים אותו. זה היה פשוט נורא! אני מרגישה אמא כל כך רעה!!! כל פעם הרמתי עליו את הקול, וכעסתי עליו, ולא הייתה לי טיפת סבלנות אליו ואז שמתי אותו במיטה שלו ובעלי חזר בדיוק משיעור נהיגה ואמרתי לו שאני רוצה שהוא ילמד לישון לבד ושלא ירים אותו(כמובן שככה לא עושים את התהליך.. לא בבת אחת).. וכל רגע אמרתי בטון לא נעים " שים ראש ולישון!" וכמובן שהקטני צחק ושיחק כי הוא לא מבין... ואז פשוט אמרתי לבעלי שנצא מהחדר ויצאתי והוא בכה ממש ואז באתי אליו ופשוט רק כעסתי השכבתי אותו וכל רגע ניסה לקום ואני מחזירה אותו והוא בכה כל פעם בסוף התייאשתי מהתהליך השגוי הזה ומה מתברר בסוף? שהוא היה רעב והיה לו חם!(הבאתי לו עוד לאכול והורדתי לו מכנסיים והוא נרדם) אני מרגישה הכי רע בעולם!!!! אני לא הפסקתי לבכות.. תוך כדי שאני מאכילה אותו אני בוכה והקטן שלי ראה אותי בוכה ותוך כדי בכי אני אומרת לו כמה שאני אוהבת אותו ומסבירה לו למה כל זה קרה. ואני בחיים לא אפגע בו. לא יודעת איך לתאר לכם כמה רע אני מרגישה.. אני אף פעם לא הרגשתי אמא טובה.. כנראה שאני לא כזאת. ולא נראה שאני אהיה אחת כזאת בקצב הזה זהו. פרקתי.