יש כאן מישהי שבעלה בצבא? אני מרגישה מתוסכלת ועצובה. אין לי מצברוח כבר כמה ימים.. לגמרי שמחה על ההיריון, לא מפסיקה להודות לקב"ה על הנס הגדול שעשה לנו. אבל אני מרגישה פשוט בודדה. סיפרתי לאמא שלי על ההיריון והיא עוזרת לי ומעודדת ומתרגשת איתי. אבל אני עדיין מרגישה לבד, בעלי בצבא, בתפקיד ממש עמוס, אין לו זמן אליי בכלל. עצוב לי שאני עוברת את כלההתהליך לבד. כשקשה לי עם הבחילות והעייפות והחוסר רצון לאכול אין לי למי להתקשר כי הוא בקושי זמין.. אני לא רוצה עדיין לשתף עוד אנשים בהיריון כי אני כולה שבוע שמונה פלוס 4.. ירדתי כבר 3 ק"ג מרוב דיכאון וחוסר יכולת להכניס משהו לפה.. איך מתמודדים? איך עוברים את ההיריון בטוב למרות שאין בעל בבית באופן תמידי? איך מעבירים את הדיכאון ותחושת הבדידות? כולם יוצאים לטייל בצפון, ואני בקושי יוצאת מהבית בגלל פחד להידבק בקורונה עם ההיריון. גם אם לא הייתי בהיריון לא היה לי עם מי לצאת לטייל כי בעלי לא בבית. אני מרגישה פשוט בודדה. ועצוב לי נורא 😞😣

באסון שהיה עם רמדיה.. איזה רכיב היה חסר? הוא נמצא בחלב אם או רק בתמלי״ם למיניהם?

מוקד נשים בנתניה של מכבי? קיים דבר כזה? לא מוצאת!

שבוע 8+2 הבדיקה הבאה שלי היא רק השקיפות העורפית בעוד 3 שבועות. איך אתן מחזיקות מעמד עם המתח הזה שהכל בסדר, במיוחד שעוד בשלב כזה לא מרגישים תנועות😱🙄🙃

אחרי חודש מתפנה סוף סוף לרשום.. סיפור הלידה שלי❤️ משתפת אותנו בסיפור הלידה שלי, ההריון הקודם שלי הסתיים בהפלה לצערי, וזה לא היה ברור בכלל שנזכה להריון נוסף, וב'ה זכינו😍 אחרי שילדתי פעמיים ב41, הייתי בטוחה שיש לי עוד מלא זמן.. יום רביעי, אני בשבוע 39+1 התחילו לי צירים באזור 12, לא סדירים ולא מספיק כואבים, אני נכנסת לנוח, מרגישה שאני אצטרך כוחות בהמשך היום.. בשתיים הילדים חוזרים מהמסגרות ואני מרגישה חסרת סבלנות ולא רגועה, נכנסת להתקלח והכל נרגע, אז חושבת שכנראה לא יקרה היום כלום.. בארבע הצירים חוזרים ומופיעים כל 5-7-10 דקות, הפעם הם יותר חזקים וכואבים, ואני עושה תרגילים, ובין הצירים מנסה עדיין לנוח ולחשוב על הבייבי שאני כ'כ מחכה לו💗. בחמש- מדברת עם חברה שהיא מיילדת, והיא קופצת אלי, היא בודקת אותי ואומרת לי- כל הכבוד!! את בפתיחה 4!! כדאי לצאת.. אנחנו מתרגשים, אמא שלי מגיעה להיות עם הילדים ובעלי ואני מתארגנים ויוצאים בחמש וחצי לבית חולים. אני מבקשת מבעלי לנסוע לאט בגלל הקפיצות והסיבובים בדרך, וממשיכה בתרגילים בדרך.. באמצע הדרך, הצירים נהיו יותר חזקים, בעלי מסתכל עלי בלחץ, ומתחיל לנסוע מהר.. תוך כדי הוא מתקשר לבית חולים שיוציאו כסא גלגלים החוצה- מבין שאני לא במצב לעמוד😉 אנחנו מגיעים, מחכה לנו בחוץ כסא, ומכניסים אותי למיון יולדות. הגענו לשם בשש- בודקים אותי- פתיחה 8!! הם בהלם, איך את ככה רגועה?! שמים עלי מוניטור לשניה רק לראות שיש דופק, ומעלים אותי לחדר לידה. הגענו ב18:25 לחדר לידה, שוב בדיקה - פתיחה 9. המים פוקעים, וישר פתיחה מלאה. אני לוחצת ותוך כדי מרגישה אותו ממש עם היד, מרגישה עם כוחות מדהימים, עוד שניה הוא פה❤️ ב18:45 הוא נולד ואנחנו שומעים את הצלילים המדהימים של הבכי, הוא מונח עלי ואני בוכה ואומרת לי- ברוך הבא ילד מדהים שלי, מצליחה להניק אותו בחדר לידה במשך יותר משעה הוא עלי, לא רוצה לעזוב אותו. בעלי אומר לי- היית מדהימה, זה היה פשוט מטורף, מאיפה הכוחות האלו?! ואני בהיי ממש.. בחרתי אחרי באפס הפרדה והיתה לי חוויה ממש טובה מזה!! תודה לה' על התהליך המדהים, ועל המתנה הגדולה שזכינו לה!!💞💞💞

הבן שלי בן 2.4 לא אוכל כלוםםםםםם פעם היה אוכל הכל ועכשיו הוא מסרב לכל אוכל אפילו לטעום הוא לא מוכן הדברים היחידים שהוא מוכן לאכול זה פיצה מרובעים של מעדנות עגבניות חתוכות לפעמים שניצל שאני מכינה הוא אוכל תפוחי אדמה עם ביצים פירות ושטויות כמו שוקולדים במבה וכד' כל הזמן מבשלת והילד לא נוגע באוכל אני שואלת אותו אם הוא רוצה לאכול ממה שהכנתי אומר לא שואלת אותו מה אתה רוצה לאכול? עונה לי פיצה ועגבניה או שטויות כמו שלוקים ושוקולדים אני כבר לא יודעת מה לעשות אני כל הזמן מנסה לגוון באוכל כי אומרת לעצמי אולי את זה הוא יסכים לנסות לאכול אבל לא מה לעשות ??!?!!!😰😭😒