אצלי הסיטואציה היתה קצת שונה מבלינת גיל אבל ממש הרגשתמ כמוך אני התחתנתי בת 18 ובעלי בן 23 והוא רצה ילדים ואני הרגשתמ פיצית ותינוקת ברמה קשה וילדים לא היו בתכנון שלי... אז כל פעם אמרתי לו עוד חצי שנה או עוד 3 חודשחם וטז אמרתי שאני עדיין לא ממש מרגישה מוכנה ונתתי עוד פור של כמה חודשים וככה הוא לא התבאס עלי מידי וידע שזה יגיע בקרוב בבוף נכנסתי חהריון אחרי שנה ו3 זה היה בול הזמן שהתחלתי לחשב על זה ברצינות וזה בא בזמן תודה לאל תנסי למרח אותו קצת בקיצור . כשתרגישי מוכנה תנסו לעשוץ ילד לא לפני...

הי נועה תודה על התגובה, כן זה מה שאני עושה, אבלה אם גם בעלך היה מתוסכל? כי שלי כבר תכנן עוד לפני שהתחתן בשבילו זה הכל או כלום. וכל פעם עוד שיחה ועוד שיחה כזאת עושה לי אנטי

אני לא יודעת כבר מה לעשות, במקום לרצות קורה לי הפוך

את בעלי זה די ביפק וכן מידי פעם הוא היה מזכיר לי מה עם ילד וכו אבל הייתי מנסה להשכיח את זה ממנו תנסי להסביר לו שאת לא מוכנה נפשית כרגע וזה גרוע מאוד להביא ככה ילד ויכול להוביל לדיכאון וכו הוא בוודאי מעונין באישה שמחה בהריון ולא אישה שאין לה כח עייפה ומתוסכלת שיחכה קצת בסבלנות ויהנה מהזמן הזה כשנולד ילד אי אפשר לחזור אחורנית