למה זה קורה לי??? למה משהו שכל כך רציתי הפך להיות סיוט?? למה אני לא מצליחה להתחבר לתינוק שבפנים?? במיוחד כש הכל תקין וכל הבדיקות טובות... ויש לי כבר ילדה גדולה בת 5 ואיתה הכל היה מושלם למרות שהיתה תקופה קשה עם הבעל ואחרי זה התגרשנו ועכשיו קצת אחרי חתונה רוצה לגמור עם הכלל גם עם החיים שלי :cry::cry::cry:

היי יקרה, אני יכולה להזדהות עם מה שאת כותבת. אצלי זה הריון ראשון שחיכינו לו כמה שנים וכל כך רציתי את זה והיה נצבט לי הלב לראות תינוקות או נשים בהריון.. והנה ההריון הגיע ואיתו כל החששות והמחשבות שאולי זה גדול עלי או שזה לא הזמן ומה איתי... זה לגיטימי לגמרי כי בכל זאת זה חיים שאת מביאה לעולם מה שמחזיק ומעודד אותי זה המחשבה על הרגע שבו אחזיק את הילד שלי בידיים. ואז הכל יראה אחרת. ממה שאת אומרת כבר יש לך ילדה בבית וחווית את ההרגשה הזאת. תנסי להיזכר בה כמה היית מוצפת באושר באותו רגע שהנסיכה שלך הגיעה לעולם, ותהיי בטוחה שברגע שגם הקטנצ'יק השני יצא את תתרגשי לא פחות. בתקופה הזאת ההורמונים משתוללים ועל כל אחת זה משפיע אחרת. אני ממליצה לך לא להשאיר בפנים ולשתף את מי שאת סומכת עליו.. ותמיד את יכולה גם לשתף כאן. אני בטוחה שכולן ישמחו לעזור ולעודד. הבנות כאן מקסימות וזו חלק מהמטרה של הפורום שכולן באותו מצב של הריון עם שינויים כאלה ואחרים. שולחת לך חיבוק חזק :heart:

ממש עצוב לקרוא מה שכתבת , חשבת לרגע על זה שיש נשים שאין להם , יש אנשים שנאבקים על חייהם ואת רומזת שאת רוצה לסיים אם זה , יש לך ילדה שצריכה אותך ועוהר שלא אשם בכלום וצריך אמא , תפסיקי לחשוב שלילי ולפחד , הכל יהיה בסדר , חשוב גם למהל שיחות עם הבן זוג , הוא אמור להיות שותף בהכל , את בדיכאון ונראלי צריכה ייעוץ רפואי כבר , אל תחכי עם זה , מקווה שתקחי את עצמך בידיים ותשתדלי לשמוח במה שיש לך

אנונימית יקרה, תודה על השיתוף! אהובה, נראה לי שזה יותר מסתם הורמונים, את חייבת שרופא יראה וישמע אותך! אני בטוחה שקשה לך עם כל התחושות והמחשבות האלה שמציפות אותך, את חייבת משהו שיאזן אותך וייתן לך קצת רוגע!! אל תחששי יש הרבה נשים שחוות דכאונות/חרדות במהלך ההריון ולאחריו. יש איך להתמודד!! אז אל תרימי ידיים ותפני לגורם מוסמך שיסביר לך כמו שצריך, מחזיקה לך ידיים ומאמינה שבע"ה עם טיפול נכון תצאי מהמצב הקשה הזה!! המון בהצלחה ובריאות!!