מניחה פה מה שכתבתי לחברתי הטובה, החצי שלי שעבר זמן מאז שנפגשנו. ואולי גם מכן אקבל קצת עידוד! את לא מבינה עוד לא סיפרתי לאף אחד כלום אבל מבחינתי כל עוד לא ראיתי רופאה אין כלום.(לצערי גם התורים רחוקים) קיצר עשיתי בדיקות כלליות ובדיקת הריון כדי להבין למה אני לא מרגישה טוב לאחרונה ולצערי או לשמחתי או לא יודעת מה אני בהריון. המצב הנפשי שלי חרא לא מוכנה לא להריון ולא לילד נוסף רוצה להיות פנויה לבנות שכבר יש לי. מצד שני גם המצב הכלכלי בכי רע בעלי במצב בריאותי חרא ביטוח לאומי עושים סרטים. אנחנו מנסים לקבץ שוב מסמכים לערעור ובנתיים מקבלי הבטחת הכנסה שלשרוד אי אפשר. למשפחה כבר אין מאיפה לעזור לי ומעצבן לחיות על ההורים. בחיי כל מה שקשור לבנות קיבלתי מאבא ואמא. לעצמי בקושי דאגתי. סוף החורף רק קניתי לי קצת בגדים (גם זה הרוב על אבא) נימאס לי לפעמים פשוט לא רוצה לחיות יותר. לא כי לא באלי על החיים אלה כי נימאס כי מפחדת על העתיד של הבנות שלי. אין לי אושר אני קבורה בתוך עצמי קשה לי רצח. את חסרה לי מאוד פעם אם רק הרגשתי קצת עצבות הייתי באה אליך והכל היה עובר. אני לבד בלי עזרה פה מרגישה שהבנות שלי קצת מוזנחות בגלל זה אין לי כוחות. בחיי נימאס לי.