אני מרגישה שאין לי עם מי לדבר אני כל הזמן לבד בבית עם התינוק שלי בן 3 חודשים קמה ישנה קמה ישנה מאכילה אותו משחקת איתו מקלחת אותו ולא מעבר אני מגדלת אותו לבד וגרה לבד לאבא כנראה לא אכפת מאיתנו אין לי חברות או משו כזה שאוכל לדבר איתן ולא רוצה שאמא שלי תרחם עליי בעלי האבא של הילד לא מעוניין בלדבר איתי ולשאול לשלומי ואני מוצאת את עצמי מדברת עם התינוק שלי או מסתכלת למראה ומדברת אין לי אפחד חוץ ממנו הוא כל החיים שלי הילד הזה אבל אני מרגישה כל כך בודדה שקשה לי אני יום שישי בערב יושבת בבית כולם יוצאים כולם נהנים ורק אני בודדה אני לא מתלוננת על הילד שלי אני הכי מאושרת שיש לי אותו ואני באמת כותבת בדמעות אבל לפעמים אני לא מבינה למה כל זה מגיע לי אף פעם שום דבר לא הסתדר לי בחיים לא עשיתי חתונה בעלי לא היה בלידה שום דבר וכלום אני כל הזמן לבד כל הזמן דואגת אם יהיה לי כסף לקנות מחר סימילק כל הזמן בחששות שלילד שלי לא יהיה הכי טוב ואני לא יןדעת למה זה מגיע לי למה לא מגיע לי בעל טוב ןדואג אבא לילד שלי שאכפת לו ממנו מישו שירצה להוציא אותי ולגרום לי לשמוח מיציתי כבר את כל הדיכאון הזה אפילו אין לי למי לפרוק אני מרגישה צבועה שאני כותבת את זה פה באנונימית אבל אני כל הזמן מפחדת שישפטו אותי ויגידו שאני אשמה בהכל שאני לא מספיק טובה שמגיע לי כל זה אבל אני בסך הכל רוצה בן אדם אחד שיהיה לו אכפת ממני אחד.