הריון מתקדם- בעלי חושב שאני עושה לו דווקא בכל הקשור לנקיונות! וא מתחשבן איתי כל מה אני עושה ומה הוא לכבוד פסח.. הוא מדבר אליי לא יפה ואני משתדלת לשתוק. אני לא מתקדמת בתואר שלי. העבודה שלי נראית כמאיימת ואני מרגישה שאני לא עומדת בכל העומס. והמריבות הרגילות שלפני כל חג ברקע רק שהפעם הוא לא ראה את המשפחה שלו מלא זמן בגלל ההריון שאנחנו שומרים ובגלל שהמשפחה שלו לא שומרת. הולכים בלי מסיכות, לא מאמינים ל״קורונה״.. רובם עברו קורונה ועכשיו הסצנה הקבועה כבכל שבוע שמדברת על שבתות רק שהפעם היא על החג. אני מפחדת איימים ללכת לשם גם כשאני מחוסנת. הוא לא מבין את זה וזה משדר לי שלא איכפת לו ממני או מההריון ובנוסף אני מקבלת על הטחות כמו: את לא אוהבת אותם, את מרחיקה אותי מהמשפחה שלי, אני אעשה שם חג איתך או בלעדייך.. מבינה את הכרב בלא לראות אותם כל כך הרבה זמן. ואפילו היו ימים שלמים שהייתי בוכה מזה שאני לא מסוגלת מהפחד לאפשר לנו לנסוע אליהם או שהם יבואו אלינו. ושרף לי בנשמה. בשבילו!! כי הם חסרים לו.. והיום יוצא שאני האשמה. אבל למה הם אם הוא כל כך חשוב לא יכלו לשמור, להקפיד, לעשות מינימום כדי שנוכל להגיע?! למה אני האשמה? פתאום הגל מקגיש גדול עליי ויש בי מועקה. לא מצליחה לנשום ולראות את הטוב באופק. נהיה לי רע והתואר מרגיש כלא יגמר לעולם. והאמהות מרגישה גדולה עליי.. אני כבר שלושה ימים בוכה