סיפור הלידה שלי - ❤️ שבוע 39 (בול!) השעה הייתה 22:52 יום שישי, התעוררתי משינה מכאב של ציר ראשון (אם חשבתי ודאגתי שלא אדע כשיהיה לי ציר או שתתחיל הלידה אז טעיתי) התחלנו בתזמון הצירים וכשעה לאחר מכן שמנו פעימנו אל בית החולים, שיבא. הגענו לקבלה של מיון יולדות, תוך דקות ספורות וכמעט ללא המתנה נכנסתי לחדר הבדיקה וחוברתי למוניטור. המיילדת שקיבלה את פניי היתה נעימה, נחמדה, אדיבה וחייכנית. בדקה אותי בעדינות ובישרה לנו שיש פתיחה של 4.5 ומחיקה מלאה...קדימה לחדר לידה. עדכנתי כי אני מעוניינת ללדת במרכז ללידה טבעי, שאותו ראיתי כבר בפגישה מוקדמת כשהייתי בערך בשבוע 33. חדר מרווח, מיטה גדולה ואינסוף אפשרויות להעביר את הצירים והלידה איך שנוח לך! הגענו לחדר הלידה, קיבלה את פניי מיילדת של המרכז, קלרה (מדהימה מדהימה מדהימה!!!) הציגה את עצמה, בדקה אותי בנועם (פתיחה 6, יששש!! התקדמנו) ושאלה אותי מה מתחשק לי לעשות. דאגה שהטמפטורה והתאורה בחדר יהיו לטעמי. הבטיחה (וקיימה) שתהיה צמודה אליי לאורך כל הלידה ביחד עם בן זוגי ואמא שלי שהיו בחדר במהלך כל הלידה. את רוב הצירים העברתי באמבט עם מים חמים, לי אישית היה נעים וקל יותר בזמן ציר להיות במים. חוברתי למוניטור אלחוטי עמיד במים, שאפשר לבדוק שהכל בסדר עם העובר מבלי שאצטרך לצאת מהמים. קלרה עודדה אותי כל הזמן, תמכה, חיזקה והיתה סבלנית ונעימה. לאחר מכן עברתי למיטה (לבחירתי) ובהמלצת קלרה העברתי מס' צירים במגוון תנוחות שונות כדי לבסס את התינוק מטה ולסייע לו להסתובב כדי להקל על שנינו בזמן הלידה. בבדיקה הבאה כבר הייתי בפתיחה 9 והתחלנו במשימה החשובה, המעייפת והקשה מכל- הלחיצות! קלרה הדריכה אותי איך לנשום, איך ללחוץ, וביחד עם המלווים שלי תמכה וחיזקה אותי כשכבר לא היו לי כוחות וכל מה שרציתי זה לישון! בדיעבד אני מבינה כמה חשובה היתה האוריינטציה של קלרה לסייע לי ללדת בצורה הכי טבעית שיש, מעבר לעובדה שלא נעזרתי במשככי כאבים, טשטוש או אפידורל. עיסתה ועזרה לצוציק שלי לצאת מבלי לגזור או לחתוך אותי. השעה כבר 4 בבוקר, "אוטוטו הוא בחוץ אומרים לי... תרגישי את הראש." עייפה וכואבת אני מניחה ידי על הראש ומבינה שזה כבר קרוב ואוטוטו נפגוש את הנסיך שחיכינו לו 9 חודשים. מגיע ציר ועוד ציר, אבל הם מתקצרים ואני לא מצליחה ללחוץ מספיק זמן כדי לקדם אותו החוצה.. והראש קצת נתקע בתעלה... כמעט נשברתי, לא ראיתי את האור בקצה המנהרה, הרגיש לי שזה לא יקרה, הוא לא יצא החוצה (מחשבות לא הגיוניות של נשים בזמן לידה..) אמרתי לקלרה, "אני אדם של יעדים, תגידי לי תוך כמה צירים אם אני לוחצת כמו שצריך הוא בחוץ" וקלרה שלאורך כל הדרך היתה סבלנית והדגישה שיש לנו את כל הזמן שבעולם זרמה איתי ואמרה לי תוך 3 צירים עם לחיצות טובות הוא בחוץ. "עד 5 בבוקר את אמא". ובאמת כך היה, כל ציר שהגיע, אמא מחזיקה לי את הרגל מצד ימין, שי מצד שמאל מחזיק את הרגל השניה. וקלרה שמעסה ועוזרת למתיחה סייעו לי במאמץ משותף להוציא לאויר העולם את התינוק המתוק שלי. עוד לחיצה ועידוד בלי פוסק, "תצרחי אם זה עוזר לך.. נצרח איתך ביחד". "עוד עוד עוד עוד" קלרה ואמא מחזקות, שי מחזיק את הרגל שלי וגם את היד (שאני מופתעת שיצאה שלמה אחרי שמעכתי לו אותה לחלוטין) ואחרי שלושה צירים עם לחיצות טובות, בשעה 5:27 בבוקר יום שבת, יצא בר, הנסיך שלנו, במשקל 2982 גרם. ישר אחרי שהניחו את בר עליי, קלרה כיוונה אותו ועזרה לי להניק הנקה ראשונה כבר בחדר הלידה וגם על זה- תודה ענקית. חברה אמרה לי שבוע לפני הלידה "אלוהים שומר על מי שיולדת בלי אפידורל, את תראי יהיה בסדר". הוא שמר, וגם קלרה ☺ תודה רבה על חווית לידה נעימה, רגועה, מעצימה ומחזקת. ממליצה ואמליץ בחום לכל מי שתשאל לדעתי על מרכז לידה טבעי בביה"ח שיבא, תל השומר.