היי בנות, צריכה את עצתכן... אני עם תינוק בן 4 חוד', מרגישה שמאז שנולד אני כל היום עסוקה רק בו. חס וחלילה לא בקטע שאני לא אוהבת לגדל אותו או משהו כזה, אלא יותר בקטע שאין לי זמן לעצמי בכלל. גם אם אני יוצאת לסידורים או לקניות, אני לוקחת אותו איתי. הארכתי את חופשת הלידה מבחירה וגם בגלל שאין לי אופציה אחרת... בעלי עצמאי והוא עובד בעיר אחרת שרחוקה מעיר מגורינו, כך שאני לא יכולה להקפיץ אותו באמצע היום סתם ככה... אין לי הורים כך שאין מי שיעזור לי ואין לי אצל מי להשאיר אותו. אני צובעת לעצמי את השיער ועושה הכל לבד לבד, לוקחת את הילד לחיסונים לבד, קונה לו דברים לבד, אפילו טיטולים בעלי אף פעם לא הציע לקנות בדרך הביתה. אתמול ביקשתי ממנו לעבור בדרך לקנות משהו, אמר לי שאין לו כוח להיכנס לפקקים ושאזמין במשלוח... עכשיו יש לי גם את הניקיונות של פסח על הראש וגם מעבר דירה עוד מעט, הכל עליי- אריזות, ההובלה, רכישת דברים לבית, תיאומים עם בעלי הדירות ועם חברת המטבחים,מדידות וכדו' מרגישה שאני עומדת לקרוס! לפעמים אני כ"כ מתוסכלת שאני מפחדת שהתינוק חש שאני כועסת ובגלל זה מסרב להתנתק ממני,אפילו כדי לישון (הוא יונק) היום היה לי ממש קשה, מתפוצץ לי הראש ופשוט איבדתי סבלנות עם התינוק. השארתי אותו בטרמפולינה בוכה והלכתי לחדר אחר לבכות... אני כועסת על עצמי ממש, אבל הגעתי לאפיסת כוחות... מה הייתן עושות במצבי?