בשעה טובה סיפור הלידה שלי! בפירוט מלא! שבוע 40+1 😍 יום שישי בערב 13.3 בזמן ארוחת שישי צירים, מחליטים לנסוע אחרי הארוחה לבית חולים נבדקים 0 פתיחה צוואר סגור לגמרי. אפס תנאי לידה! חוזרים הביתה בידיעה שלידה לא תגיע בקרוב...(אפילו פרסמתי כאן פוסט יאוש בנושא 😅) מאחרי בדיקת הפתיחה החלו הפרשות צהובות ממש עד למחרת ואחכ התחיל דימום שהלך והתגבר. בהתחלה חשבתי שזה פקק רירי אז לקחתי הכל די באיזי. משעה 23:00 בערך מתחילים צירים אבל לא סדירים. תזמנתי לשעה ועצרתי. איזור 2 בלילה צירים חוזרים. התחלתי לתזמן צירים משעה 2:24 משכתי עד 3:00 וחצי כבר כאובה ולא מצליחה לישון, ציר כל 2-3 דק. מעירה את בעלי יוצאים לבית חולים. בשעה עשרה ל4 מגיעים כבר קשה לעלות לבית החולים הצירים מתגברים ממש, נכנסים למוניטור צירים חזקים ממש ברמה של בכי, יש עיכוב הרופאה בחדר לידה. בנתיים נכנסת למקלחת עם מים חמים מנסה להקל על הצירים הכואבים, עוזר בקושי אבל זה מה שיש. מתנתקים מהמוניטור יש צירים סדירים והולכים לבדיקת רופאה, עד שהגיעה לבדיקה אני עם צירים דמעות, עושה בדיקת פתיחה- פתיחה 5! לא פלא שכאובה!!! עולים על חלוק לחדר לידה, בשלב הזה כל ציר אני רואה כוכבים ומתחננת בדמעות למיילדות שמתחלפות לאפידורל ודחוף!! מגיעה המרדימה אחרי לפחות שעה של סבל מטורף, כל מה שעובר לי בראש-לא מעניין אותי מה את אומרת! רק תראי לי איפה אני חותמת ותזריקי אליי את החומר הזה ובדחיפות. תוך 10 דקות עם שני צירים שהתחילו להחלש- מרגישה הקלה שלא ניתן להסביר, מרגישב מנומנמת- תענוג! אין כאב! יכולה למשוך ככה נצח.. בשלב הזה מגיעה המיילדת המדהימה. מחברת אותי לעירוי, מכינה את השטח ללידה. מגיעה רופאה עם מספר רופאים נוספים איתה, ביקשו לעשות עליי בדיקת אולטרסאונד כחלק מבדיקה חדשה שרצו לנסות והסכמתי. הרופאה הראשית בניהם רוצה לבדוק פתיחה- פתיחה מלאה צוואר מחוק!!! הלם. איך זה קרה כלכך מהר? (תשובה: אפידורל!) בנתיים הם הולכים, בעלי אני לבד בחדר מדברים. בשניה אחת-בום!!!! בלון מים ענקי התפוצץ לי בין הרגלים ואי אפשר היה לטעות- ירדו המים!!! בעלי רץ החוצה לקרוא למיילדת שבאה ומודיעה "מים מקוניאלים". לא נלחצת, קורה להרבה יהיה בסדר בעזרת השם. המיילדת שלי מגיעה שוב, רוצה לתרגל לחיצות לראות שעם האפידורל אני יודעת לכוון למקום הנכון. לוחצים לוחצים יש התקדמות יפה והראש יורד. בשלב הזה התינוק מאט דופק, שעתיים שאני בפתיחה מלאה והוא לא בחוץ. משנים פוזיציות, נכנסים רופאים, יאללה אחד עליי לוחץ לי על הבטן (ממש פיזית עם כל הכוח) הדוקטור עושה לי חתך, שתי אחיות מחזיקות רגלים ולוחצים. לא יוצא.. אחרי שעתיים של פתיחה מלאה, הגיע הזמן לצאת חמודי- קדימה לוואקום. אני באמונה שלמה בקב"ה ובצוות המדהים, נשארת רגועה ומחויכת- מה שאתם מחליטים אני איתכם. אותו סשן של אלף אנשים עליי ורופא שמושך בוואקום חזק. 3 לחיצות חזקות והראש בחוץ ואחריו בעוד ממש לחיצות קטנות יצא הגוף, מיד הניחו עלי את התינוק ,לא מעכלים שזו אנחנו אחרי זה. תודה לה' ללדת בראש חודש ניסן! ולמרות הלידה המאתגרת- לא הרגשתי כאבים בזכות האפידורל. עכשיו רק התפרים של החתך לא נעימים (הצעות לטיפול מקל יתקבלו בברכה!) ולמרות כל ה"סיבוכים" למיניהם, אני אסכם את הלידה כהצלחה! התינוקי בידינו😍 ואנחנו בריאים ומאושרים. אוצר קטן של אמא ואבא 🥰