שבוע אחרי סיפור הלידה שלי😁 אז בגלל כולסטזיס הריון (שיבוש במלחי מרה בגוף שגורם לגרד טרפת בכל הגוף ) זירזו אותי בשבוע 36+6. בגלל שלא הייתה פתיחה בכלל זה התחיל מהכנסת בלון, שלקח לרופאים 3 נסיונות מאוד לא נעימים להכניס אותו. הצפי להשלמת הפעולה של הבלון הוא עד 24 שעות, אבל אחרי 3 שעות של כאבים הוא נפלט בפתיחה 4.5. העלו אותי לחדר לידה, שם סבלתי קצת מצירים בגב התחתון והקאתי לא מעט עד להגעת המרדים למתן אפידורל. מכניס מה שצריך והמיילד אומר לי שאם אני מרגישה כאב יש כפתור שמוסיף מינון. טוב, מרגישה את צד ימין רדום ומעקצץ ושמאל ללא שינוי...אז הוספתי מינון בערך 4 פעמים🤣 עד שקראתי למרדים ואמרתי לו שכל צד שמאל שלי עדיין מורגש וכואב...אז הוא ראה שהאפידורל נוטה לצד ימין, סידר את המיקום והזריק לי מנה נוספת לכל הגוף...צד שמאל התחיל להירדם אבל צד ימין מה שנקרא...מחוץ לקוסקוס הזה 🤣🤣🤣🤣🤣 לגמרי איטריה. התחיל לי רעד בלתי נשלט בגוף העליון בגלל האפידורל, לא הצלחתי לנמנם עד להתקדמות הפתיחה בכלל...שמים לי קטטר בשביל ריקון השלפוחית. הגיע המיילד לפקיעת קרומים-זה היה ממש לא נעים בלשון המעטה-לחיצות חזקות על הבטן תוך כדי חיטוט וסיבוב בצוואר הרחם...יורדים המיים-מקוניאליים. פתיחה עדיין לא מתקדמת מעבר ל4.5. אחרי קצת זמן המתנה המיילד מחליט להתקדם עם פיטוצין. הרעד הפסיק והצלחתי לישון קצת , מפה הפתיחה התקדמה מהר מאוד... שעה אחרי פתיחה של 8 וחצי שעה נוספת הביאה לפתיחה של 10 ובשעה 05:00 המיילד מכריז-הגיע הזמן לדחוף! טוב, אומר לי לתפוס את הרגליים שלי ולמשוך אותן כלפיי מעלה-מה שהיה מאוד קשה כי רגל ימין לא איתנו על כדור הארץ והייתה כבדה כמו בטון אבל השתדלתי ויאללה לוחצת לוחצת, בלי תחושה בכלל מלבד לחץ באזור ושום מושג האם אני בכלל לוחצת או סתם נדמה לי...נראה שעשיתי עבודה די טובה כי 15 דקות של לחיצות, חיתוך קטן לעזרה והקטנה שלי הייתה בחוץ! שמו אותה על הבטן שלי וזה היה הדבר הכי מדהים בעולם!! חייבת לשתף אתכן בטיפ קטן שעזר לי מאוד עם הלידה והוא להיות רגועה. אמרתי לעצמי להיות כמה שיותר רגועה ובראש הומור וכייף כי לחץ רק יעכב את התהליך. וככה בלידה ראשונה ועוד עם זירוז, מתחילת הזירוז ועד יציאתה של הקטנה עברו סה"כ 12 שעות😁 עכשיו מתאוששות בבית ואני מתמוגגת ממנה😇