באיזה שבוע עושים סקירה מאוחרת

אני פוחדתת בנות מה אני עושה עם החרדה??? שבוע 36+5 הריון ראשון מתחיל להיות לי פחד מטורף מהלידה ..מהכאב.. חשש שלא אצליח לעזור למיילדות להוציא את התינוק כי אולי אהיה מבוהלת/מפוחדת/לא תהיה לי תחושה מהאפידורל.. אופ אני לא יודעת מה לעשות

ליחה מרובה וצורך לירוק?! כל כמה דקות כבר כמה ימים מה ניתן להקל?

סימני מתיחה בטוסיק יש לי פתאום סימנים סגולים על הטוסיק מבואסת ממש!! יש איך לטפל בזה?? יש איזשהו סיכוישזה יעלם אחרי הלידה?

חמץ מתי מותר לאכול חמץ כבר?

סיפור לידה קצת שונה, ובאיחור שיא 😜 אז אצלי הכל התחיל מרגע גילוי ההריון, אחרי 3 הריונות שאיבדנו ששניים מתוכם בסוף חודש רביעי בלי שום הסבר והבנה למה זה קרה.. בלילה לפני גילוי ההריון חלמתי שאני יולדת בן ועל הבוקר בלי שום איחור או תופעות לוואי עשיתי בדיקה שיצאה חיובית. ההריון הזה כל שבוע כלל נסיעה פעם בשבוע מהדרום לבית חולים שיבא. ושם היתה לי רופאה מלאכית שהבטיחה לי שהפעם אנחנו מגיעות לחדר לידה. הכל היה פיקס ולפי הספר עד שבשבוע 18 הגעתי לבדיקה השגרתית שלי והתחילה פתיחה פנימית של 2.5 סמ. הובהלתי לניתוח של קשירת צוואר הרחם וברוך השם במשך 7 שבועות המצב היה תקין. בשבוע 25 התחילו צירים שאפילו לא הרגשתי, שוב הבדיקה הרגילה של פעם בשבוע ואושפזתי, הצירים החמירו בלילה ואז חדר לידה... פתאום מגלה עולם שלם שלא הכרתי של תרופות לעצירת צירים, מגנזיום להתפתחות מח העובר, זריקות להבשלת ריאות, והרבה פחדים. מוניטור 24/7 מחובר לי לגןף וכבר יש פריחה בבטן אבל העיקר שיהיה לי בריא. לאחר שבוע שוחררתי הביתה והאמנו שזה מאחורינו, אבל שבוע אחר כך שוב הגענו לבדיקה השגרתית והשק ירד עד התפר, שוב אשפוז, ובאותו ערב התחיחו צירים שכבר לא יכולתי לפספס. שוב חדר לידה, זוב מגנזיום, שוב זריקה, שוב מיליון כדורים והרבה פחדים. יחידה 3 בשיבא בחדר לידה כבר היתה שייכת לי, שבועיים ברציפות עולה ויורדת מהיי ריסק ליחידה 3 ושוב כל הסרטים מחדש. לקראת שבוע 29 התפר נושר, הפתיחה 2.5 והרגל של השובב שלי כבר נמצאת עוד שניה בנרתיק. לא מתייאשים כי יום ברחם זה עולם!! שבוע 29+1 מחזירים מחדר לידה למחלקת הריון בסיכון כח כבר אין מה לעשות ואי אפשר לדעת מתי אני אלד. אינטואיציה חזקה שלי אומרת לי שמחר אני אלד, מאוחר בלילה לא ישנה, צירים כבר שבועיים כל 3 דקות, ובאותו לילה הרגשתי שזהו המים עומדים לרדת.. שולחת הודעה לבעלי שסליחה אבל אני מרגישה שזהו.. למחרת ב12 ירדו המים. חדר ניתוח להוציא את התפר שאם חלילה העובר יצא ישר קיסרי. לא יוצא והפתיחה נשארה 2.5 הצירים לא מפסיקים ובלילה מרגישה לחץ מטןרף, פתיחה 4 והנסיך שלי כבר חייב נשיקה מאמא, בדיקת פתיחה ותופס לרופאה את האצבע. קיסרי חירום, 2:02 בכי קטן קטן. 1.300 של שלמות שלא נותנים לי לראות כי מטיסים לפגיה, מזל שביקשתי לראות רןפא ילדים לפני והייתי מוכנה לזה. ערה כל הלילה עד שעה 10 בבוקר שמותר לקום מהמיטה. כאבי תופת אבל תופסת לאמא את היד ומתהלכת בכל הבית חולים שרק יתנו לי לראות אותו. חודש וחצי קשוחים בפגיה אבל ברוך השם ילד בריא וחזק, גיבור של אמא- עוז שלי. כשמו כן הוא. ❤ "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום. "