יחסי מין שבוע 13+5 פעם ראשונה שכבנו...מאז שנקלטתי סופסוף אזרתי אומץ. וכאב לי קצת.. והשתחררתי מהלחץ לאט לאט. ואני לא יודעת אם פסיכולוגית או באמת אבל כאב לי. וממש פחדתי על העובר והפסקתי באמצע. תודה לאל לא ירד דם או משהו אבל קצת חוששת. מה אתן אומרות?

כאב ראש שבוע 10 נורמלי שיש כאב ראש ככ הרבה בעיקר בערבים?

מיטה יהודית מחירים זולים איפה אפשר למצו4 באיזור השרון והמרכז??? ??

לטוס ולהשאיר את הילד??? יש ליכרטיס טיסה מתנה לשבוע הבא, ואני לא יכולה לקחת את הילד איתי, הוא בן 5 חודשים.. הייתם משאירות אותו עם אמא שלך וטסות? 😨

גרדדדד ונפיחות! הצילווו היי בנות, שבוע 30. בחודשיים האחרונים יש לי גרד חזק ושריפה למוה באיזור השפתיים. בשבוע האחרון המצב החמיר וזה כבר הנפתח והגיע למצב שנראה לי כוויות, לא יכולה לסבול כבר תכאב הזה, מרחתי פסטה בייביי החלפתי תחתוניות כלום לא עוזר! התקשרתי לאחיות אמרה לי ביום ראשון ללכת לעשות משטח ועד אז לעשות קומפרסים, אבל לא מסוגלת לסבוללללל את זה!יש לי חשק לשכב עירומה עם מזגן על השפתיים. השאלה אם אסע למיון יש מה לעשות?

חפירה!! פשוט חייבת לפרוק ואין לי לאיפה. אין לי כוח למשפחה של בעלי כל היום פותחים עליי עיניים. לא יודעת אפילו על מה ולמה. גיסתי שאלה אותי מתי אני מתכננת לצאת לחופשת לידה.. אמרתי לה שאראה לפי המצב הפיזי (העבודה שלי היא פיזית) ושאני מתכוונת לנצל ימיי מחלה. והיא עושה לי תנסי למשוך עד הסוף גם ככה משעמם בבית. ( מי קבע?! ואם יש לי מלא סידורים אישיים לקראת הלידה ולא חסרים לי תחביבים.. ) זה משגע אותי שנכנסים לחיים האישיים. ומרגיש לי גם שהיא מחפשת לפתוח עיניים. תמיד ובמיוחד עכשיו. כאילו שאם בשבוע 36 אקח ימי מחלה אז אני צריכה להתנצל על משהו. שתנסה להתמודד עם העבודה שלי גם בלי הריון מתקדם. מגיל ההתבגרות אני עובדת רצוף.. לא מתלוננת בחיים. אבל כל הגוף שלי כבר תפוס וכואב.. המשפחה שלי כבר מדרבנת אותי לצאת ולנוח ורק המשפחה של בעלי עושה פרצופים. וגם בעלי משתף איתם פעולה. זה כל כך מרגיז אותי. אמרתי לו תנסה אתה להיות בנעליים שלי... נראה אם עדיין היית חושב ככה.. גורם לי לכעוס גם עליו כל כך!! בנוסף החלטתי שאני אשב עם התינוק בבית שנה ראשונה כי מאוד חשוב לי לתת לו את כל כולי בשנה הראשונה לחייו וגם ככה אין לי עבודה טובה לחזור אלייה. כך שאתחיל דף חדש בכל מקרה. בעלי מבין את החשיבות לפחות בזה. וכמעט כל החברות האמהות שלי מרצון או מכורח הנסיבות ישבו עם התינוקי שלהם בבית בשנה הראשונה.. אף אחד לא העיר להן על זה. להפך העריכו אותן על זה. אני יודעת שגם פה המשפחה של בעלי תעשה עליי פרצופים. ברור שזה החיים שלי ואני עושה מה שנכון בעיניי והגישות שלנו שונות לחלוטיןןן אבל אין לי כוח לזה. שונאת שונאת את החדירה לפרטיות הזאת והקנאה הזאת. וממש לא אוהבת אץ החינוך של האחיינים שלו. בעלי מאוד קרוב אלייהם וכל שבת שניה אנחנו איתם. בעבר הייתי יותר מרוחקת מהם. מה שגרם להרבה ריבים בזוגיות.. לכן היום אני כבר לא משתפת אותו בייאוש שלי מהמשפחה שלו.. מה שעוד יותר מקשה עליי נפשית אבל שומר על סוג של שלום בית. לא יודעת אם באמת יש מה לעשות.. אבל לפחות קצת פרקתי.