קראתי משהו יפה היום.... מוקדש לכולכן!.... היא לא תישאר תינוקת לנצח. אז תערסלי בידיים, תערסלי במנשא. תרדימי בהנקה. תני לה את מה שהיא זקוקה. לא, היא לא תתרגל. הוא לא יישאר תינוק לנצח. יישן 20 דקות ויתעורר. הוא לא יפלוט לנצח בקשתות. את עוד תוכלי לעשות פיפי לבד ליותר מדקה. היא לא תמיד תתעורר בלילה כל שעה. בקרוב היא תחייך אלייך יותר ממה שאת עכשיו בוכה. הוא לא ירדוף אחרייך לנצח לכל מקום, לא לנצח יהיה בלאגן בסלון, פירורים יהיו מפוזרים בכל מקום, וארוחת הבוקר תהפוך את המטבח לפוגרום. יגיע יום והבקבוקים ייזרקו לפח וגם מההנקה בסוף תיפרדו. כי גם אם אנחנו רוצות, הם לא לנצח נשארים תינוקות. גם הצעקה ההיא שנפלטה לך אחרי שעה שאת מרדימה, והמחשבה שהתגנבה לך לראש ואחריה הרגשת כזו אשמה. אחר כך רק חיבקת וביקשת סליחה. את פשוט נורא עייפה, כי את לא ישנה מהרגע שהיא נולדה. אז תזכרי אמא, שגם אנחנו האימהות, אנושיות. את לא לנצח תקפצי על כדור ב-2 בבוקר. בסוף הוא יירדם. לפני שתשימי לב השיער שלו יגדל (וגם שלך), היא תחייך ותתחיל לזחול - כמובן במקום קדימה, לאחור. הם לא נשארים תינוקות לנצח. אני יודעת, בא לך כבר שזה יגיע, להיות ברגע הזה אבל את לא יכולה למהר להגיע לשלב הזה שבו הוא כבר יישן לילה שלם, והיא תיפרד ממך בלי בכי בגן את לא יכולה לחזור אחורה בזמן, לשבוע הראשון שבו הוא רק ישן. את יכולה לקחת אוויר ולמלא לך את החדרים בלב, שיהיו מלאים בשבילך. את יכולה לנשום עמוק ולנשוף ולדבר החוצה את מה שקשה. את יכולה לפתוח חלון ולהכניס עוד אור דרך התריסים. תריסי הלב שיש רק לאימהות - שמכילות, מאכילות, מרדימות, מחבקות ומנגבות את הדמעות. את יכולה להקיף את עצמך בעיניים טובות. כי גם אם זה מרגיש רחוק, הם לא לנצח נשארים תינוקות Nili Molad