פורקת אני בשבוע 15 בשבוע 10 חוויתי דימומים קשים וגילו לי המטומה. לקחתי את זה ממש קשה וזה ממש הכניס אותי לחרדות לגבי ההריון. החלטתי שלא באלי לשתף אף אחד עד שמרגיש לי נכון.. הייתי 3 שבועות בבית סוג של בשמירה חמתי לא הפסיקה לשאול עליי מדאגה, במקביל סיפרה לכלללל המשפחה שהיא חושבת שאני עוברת משבר נפשי, ושהמצב קשה שאני לא הולכת לעבודה... לצערי זה יצא מפרופורציות אז סיפרתי לה בשבוע 12 כזה.. בזמן שסיפרתי לה.. העברתי ביקורת ואמרתי שנפגעתי מזה שהלכה ודיברה עליי שאני במצב נפשי לא טוב, וגם אם כך היה הייתי מצפה שתשמור על הפרטיות שלי ולא תספר.. אתמול הייתה לנו שיחת טלפון שבה היא צרחה עליי שאיך העזתי אז להעביר עליה ביקורת ושהיא האמא של בעלי והחמות ושאני לא אתבלבל ואיך אני לא מתביישת (בשלב הזה היא כבר יודעת שאני בהריון ומה שחוויתי עם הדימומים ושאני בבית בסוג של שמירה) השיחה ממש ממש פגעה בי מאתמול אני בוכה לפרקים ומרגישה לחץ, בבוקר גם כאלה לי הבטן ואני מתה מפחד שלא ישפיע עליי. וזהו רציתי לפרוק כי בעלי ממש לא מוצא את עצמו בסיטואציה וקשה לי ממש תודה למי שקראה

שבוע 8 יש לי טעםם מוזר בפה שגורם לבחילות, עוד מישהי עברה את זה? טיפים?? זה בלתי נסבל אני עם בונגסטה גם מציינת