קשה לי עפףם גיסתי. אני מרגישה שהיא ממש מתנשאת וגאוותנית. נראה לי שזה מגיע ממקום של קינאה וחוסר בטחון. היא פשוט כל כך בטוחה בעצמה נוגעת לי בפצעים, אולי בתמימות אבל זה עדיין כואב. לקח לי שנה להכנס להריון, בדרך עברתי הפלה , לא הצלחתי להניק את הילד, הגעתי למצב שאני עושה ניתוח ומתאשפזת חודש בגלל חיידק בחזה. לא היו לי חיים קלים עם חמתי. לא הכל הלך לי חלק.. והיא כל הזדמנות אומרת שהיא נכנסה להריון במהירות, שרק 30 אחוז מצליחים בשנה הראשונה והיא הצליחה ישר. היא ספרה על ההריון לכל המשפחה בשבוע 8, היא אומרת בגאווה " יהיו לילד גנים משובחים", "יהיו לו בטוח עניים כחולות", " הילד בטוח יהיה ילד רגוע אני ובעלי היינו תינוקות נוחים" , אם אנחנו אומרים נגיד שקשה לנו עם הילד כי הוא לא ישן או משו אז היא ישר אומר " בשביל זה אנחנו חיים", לפני שסיפרה לי שהיא בהריון כבר בקשה ממני בגדים לילד, שאלה אותי "למה את לא מניקה", שומעת אותה ואת בעלה מדברים שסמיליאק זה לא טוב ולא טבעי ועושה בעיות קשב וריכוז לילדים או " למה לקחת אפידורל". עכשיו אולי זאת בתמימות אבל זה פשוט גורם לי להרגיש לא נעים. אני לא מצליחה להבין מאפה כל הבטחון הזה, למה היא לא חוששת כמוני ?. היא בחיים לא תגיד את הדברים הפחות טובים אצלה, נגיד שהיא נכנסה להריון ראשון בגיל 31 , שבעלה לא עובד.. פורקת קצת מקווה שלא תהיו שיפוטיות.