דיאטנית הייתי לפני בערך שבועיים אצל דיאטנית. בתאוריה זה מאד יפה.. אבל בפועל אין מצב שאני מסיימת את היום בלי שאכלתי לפחות משהו אחד מתוק... הלכתי אליה מהתחלה בגלל שהתחלתי את ההריון עם עודף משקל .. בהתחלה ירדתי 5 קילו עד שבוע 13 בערך..ועכשיו בשבוע 17 כבר עליתי 2 קילו (מתוך ה5 שהורדתי).. היא אמרה לי שכל ההריון אני צריכה לעלות 9... לא רואה את זה קורה.. כל הזמן בא לי מתוקק.. מה עושים ?

דיכאון אחרי לידה האם יכול להגיע גם אחרי חמישה חודשים?

פטמות מתקלפות שבוע 21, התחילו להתכהות בשבוע 12 כבר ועכשיו קצל מתקלפות, נורמלי?

סקירה מכוונת נתנו לי הפנייה לסקירה מכוונת בעקבות הרחבה קלה בחדרי המוח הלטרלים שראו בהערכת משקל. אמרו לי בהתחלה שעושים את הבדיקה רק בבתי חולים..הבתי חולים שהתקשרתי אליהם אמרו שאו שהם הפסיקו את הקבלה במרפאות החוץ או שיש תורים לעוד חודש (אני כבר בשבוע 32).. התקשרתי למוקד של כללית ואמרו לי שיש גם מרפאות נשים שעושות את הבדיקה וקבעתי אצל דר רמי אבירם בכפר סבא לשבוע הבא..מישהי מכירה אותו? כדאי ללכת לרופא פרטי במקום?

רמת הכאב בלידה טבעית?? בנות מי שעברה לידה טבעית ויכולות לשתף עד כמה כואב ושווה לנסות יעזור לי מאוד?? ממש מתלבטת

עוד חווית לידה טראומטית עברתי קיסרי חוזר בבית חולים בארצות הברית, אחיות הכי מגעילות שפגשתי בחיים שלי. אחרי קיסרי עם קטטר ועירוי לא יכולה לזוז הייתי לבד מחדר התאוששות שבן הזוג שלי הלך לבן שלנו בן ה4 עד יום אחרי, הייתי כמו כלב כוס מים לא הביאו לי 3 שעות התחננתי למים דרך הלחצן ו12 שעות חיכיתי לאחות שתעזור להחליף תחבושות, עד שהגיעה מישהי ממש לא נחמדה שזירזה אותי וסירבה להביא לי אפילו סבון. אמרה שאני מפונקת כי רציתי לשבת על כיסא במקלחת ולא על האסלה המסריחה בבית החולים כדי להחליף, בסוף נפלתי ושמעתי רעש כאילו נפתחו לי נתפרים. התחלתי לבכות ולצעוק מכאבים והיא צועקת עלי לשתוק כי אני עושה הרבה רעש. בסוף הצלחתי להשתחרר אחרי 24 שעות שם, הרופא אפילו לא בדק אותי, חוסר מקצועיות לשמה.. והאחיות המגעילות משכו אותי משעה 5 בצהריים עד 9 בלילה כדי לחייב על עוד יום . 24 שעות אחרי קיסרי כולי כואבת יוצאת מבית החולים הביתה, 5 דק׳ אחרי שנכנסתי הביתה נפתחו לי התפרים מהנפילה כשהחלפתי תחבושות עם האחות מהגיהנום והתחלתי לדמם ליטרים של דם בכל רחבי הבית, בן הזוג שלי והבן שלי הקטן בהלם ואני מעולפת על הרצפה, ישר חזרה לבית חולים, הפעם למיון, עוד פעם לבד כי אין כניסה לילדים בקורונה ואין לנו עם מי להשאיר אותם. מתברר שנפתחו לי התפרים כמו שהתלוננתי לאחות מהגיהנום והיה לי דימום מסיבי מאחרי הדבק שמחזיק הכל, בגלל שלא ישנתי קרוב ל48 שעות תיקנו אותי ושלחו הביתה, מישהי מטעם בית החולים הגיעה להתנצל. אני מאחלת לשתי האחיות הנוראיות שטיפלו בי שהן והבנות שלהן יעברו חוויה דומה וישרפו באש הגהינום. אחרי קיסרי זרוקה בחדר בלי מי שיביא לי כוס מים, 12 שעות מחכה שיעזרו לי להחליף תחבושות רק כדי שתגיע מישהי שתמשוך לי בקטטר תגרום לי ליפול ותצרח עלי לסתום תפה. לילה שלם לבד ואז יום שלם לבד בלי יכולת לזוז בלי הבן זוג עם תינוקת חדשה שאני בקושי מסוגלת להרים. טראומה לכל החיים מסקנה- אין כמו חברים משפחה ורשת ביטחון תומכת, מי שלא ילד אותך לא ירחם עליך.