חייבת לפרוק. ברמה שאני לא מסוגלת יותר. ילדתי לפני חודשיים תאומים, אני אוהבת אותם ברמות והכל אבל אני פשוט לא מסוגלת יותר. אני מרגישה שאני מתמוטטת. אין רגע דל, אין שניה רגע לעצמי, כי כל רגע צריך להאכיל/ להחליף/ להרגיע/ לשים מוצץ/ לנסות להרדים. כן, יש לי עזרה לרוב, אבל זה לא מספיק. גם כשיש עזרה אני צריכה להיות פעילה ולעזור. במהלך היום הם מוציאים את המיץ עד שהם נרדמים, בערב המקלחות האכלות וכו לוקח 3 שעות ולפעמים גם יותר זמן להרדים אותם, ברמה של 3 שעות הרדמה של התינוקת. בעלי כן עוזר לי מאוד, אבל הוא גם עובד ומשלב הכל וגם קשה לן מאוד. אני קמה בלילות ומידי פעם הוא גם קם, אבל הלילות קשים לי נורא, ישנה אולי שעתיים במצטבר. אני מרגישה שאני לא יכולה נפשית יותר, אני בלחץ, עצבנית, חסרת סבלנות, ורק מחכה לרגע שהם ילכו לישון כדי לנוח שניה. אני מרגישה שאני מאבדת את זה ונופלת פשוט לבור בלי קרקעית. הלכתי ל2 מפגשים לפסיכולוגית והיא פשוט לא עזרה לי. 😭😭😭😭😭😭😭😭