קודם כל לשתף- את בעלך, את אמא/אחות/חברה טובה, לעשות דברים שעושים לך טוב- אוכל טעים, מוזיקה, סרט וכו' ולזכור שזה עובר. זה במפר קטן ותיכף זה משתפר. תהיי סלחנית כלפי עצמך, אתמלאה הורמונים וזה בסדר גם להיות בבאסה קצת,אל תתביישי לבקש עזרה כדי לישון כמה שעות טובות, או להתקלח בנחת ולהשקיע בעצמך- זה משפר את ההרגשה. חיבוק ענק יקירה❤

חיבוק גדול! לי מאוד עזר שחמתי הייתה אצלי. היא ממש תמכה בי ובישלה בשבילי וניקתה את הבית כל יום כי יודעת שבגלל הניקיון הייתי מתבאסת ממש, הבית שלי מבריק בדרך כלל ואחרי הלידה היה לי קשה לשמור עליו. תחשבי על דברים שמזכירים לך שיגרה ותבקשי מהסביבה שיעזרו לך לעשות את זה. אמרתי גם לבעלי שאם הוא רואה שרע לי שיחבק אותי בלי לשאות שאלות וזה גם ממש עזר. הכי חשוב שתזכרי שלבכות זה בסדר ושהכל עובר. אבל חשוב מאוד שאם את רואה ששום דבר לא עוזר את חייבת לפנות לקופת חולים או טיפת חלב, יש שם אנשי מקצוע שיוכלו וישמחו גם לעזור לך

לצערי הסביבה רק מציקה לי אני מחליפה לה טיטול וחמותי דוחפת ידיים להחלפה ומעיפה אותי כאילו להראות שהיא יודעת יותר טוב או שהיא מנסה להרים אותה לגרפס כאילו עוד שניה מעיפה אותה מכתף ורק אצלה הילדה פולטת ואצלי לא אבל כאילו היא מרגישה צורך לראות נוחכות במקום שהיא פשוט תלך לבית שלה

תציבי גבולות, נראה לי שגם הסביבה גורמת לך לאי נוחות ויוצרת יותר מתח. הייתי מבקשת ממנה לא להתערב לך בזמן שאת מטפלת בתינוק ושאת יודעת לעשות את העבודה. אם אין לך גישה כזו אליה הייתי פונה לבעלי שידבר עם אמא שלו. את אמא נהדרת, אין ספר שמכין אותנו להיות אמהות לומדים כל יום מחדש דברים. אני חוויתי וחווה תחושת דכדוך גם היום חודשיים לאחר הלידה, יש ימים טובים יותר ופחות. הסביבה שלי מודעת ויודעים להגיב בהתאם. אל תשארי לבד בתחושות האלה⁦❤️⁩