בא לי לפרוק!!!!! אתחיל מהתחלה, תודה לה' אחרי יותר משנה של תיכנונים ונסיונות נכנסנו להריון. מה אגיד לכן? אופריה הסתובבנו בבית מסוחררים עם דמעות בעיניים לא מעכלים בכלל, היינו פסיעה מלהתחיל ברור רפואי מקיף (בררנו קודם והכל אצלי היה בסדר) שלושה ימים עד שבוע 4+3 הייתי באורות הרגשתי טוב והייתי ג'דאית ורק אפיתי בישלתי ושמחתי. 4+4 התחילו לי בחילות, התבאסתי אבל בסדר רגילה מהריונות קודמים. ואז זה קרה! שבוע 5+3 חשבתי שפגשתי את השטן, התחלתי להרגעש זוועת עולם ולא הצלחתי לשלוט בכלום כל חצי שעה הקאתי, אין מצב להכניס דלוק מים בלי שיצא בחיחות קטסטרופליות בקיצור סיוט! באותו יום כבר התחלתי חקחת דיקלקטין. לא זה לא עזר! אני יומיים רק מקיאה ומקיאה הרגשתי שהנשמה שלי יוצאת מהגרון הסיוט הכי גדול שחוויתי (שוב הקאתי ב2 ההריונות הקודמים אבל מעולם לא הגעתי לכזה מצב) שרדתי אכשהו בלי להבין בכלל מה קורה מסביבי הייתי על סף עילפון יומיומי. בשיחה עם חברה בכיתי חה שאני מרגישה שאני דקה מלמות היא אמרה לי את נורמלית טוסי לבית חולים בקיצור מאותו יום על בסיס יומי או אחת ליומיים הגענו למיון לקבל נוזלים וזופרן תודה לה' ראינו שיש דופק. ואז שמענו מילה שלא הכרנו היפרמאזיס. אוי זה שותף של השטן! בקיצור התחלנו לברר על אישפוז בייתי וזופרן דרך הפה. וכל זה בשבועיים שאין לי גרם בגוף של אוכל או שתיה, ירדתי 5 קילו הגעתי למשקל מחריד של 43 קילו. וכמובן רק לשכב במיטה כי הרגלים לא מחזיקות את הגוף. ואז התחלנו זופרן בנוסף ל4 דיקלקטין שהוריד לי את ההקאות. אבלללל רק אם אני שוכבת במיטה. כן ברגע שאני קמה ישר בחיחה ושוב סיחרור הקאות. אז אני שוכבת כמובן ואז פתאום מתחילה לאכול קצת ולשתות ותודה לה' יש שיפור אבל עדין רק במיטה אין סיכוי לצאת! ככה אני כבר חודש שוכבת במיטה משתעממת חושבת כבר שאני דקה מלהשתגע! היום בזמן מקלחות בעלי סגר לי את הדלת של החדר והתחלתי חבכות שאני כל היום לבד ואני חייבת קצת לשמוע קולות ולראות את הילדים שלי(יש לי איתם עזרה של אחותי ששומרת לי עליהם כפרה עליה) זהו נמאס ליסופית לשכב במיטה אני רוצה לחיות חיים נורמלים לקום בבוקר ולצאת לעבודה לא רוצה לראות כבר את המיטה!!!!!! תודה למי שהצליחה להגיע עד לכאן😍