אין לי כוח.. אני שונאת להגיד את המשפט הזה אבל פשוט אני כבר לא מסוגלת!! ממש בחיים שלי לא הרגשתי ככה אני בהריון שלישי והכל סובב סביב זה.. כל הסגר הזה והמצב שמכניס לדיכאון.. הטיפול בילדים שיהיו בריאים עברתי שבוע שעבר שבוע בלי שינה עם הקטן שלי היה לו הפה והגפיים..סיוטטטטט לא נורמלי.. כאילו אני מרגישה שמישהו מתכנן שלא ישעמם לי חרגע עד שהם חזרו למסגרות אתמול והכל ניהיה רגוע פתאום השן כואבת לי כאבי תופת..כאילו מה?, למה אני לא יכולה לעבור כמה ימים של שיגרה רגילה ועוד בעלי מעצבן אותי..לא מקשיב לכלום ואז טוען שאמרתי לו משהו שבכלל לא נאמר..עכשיו עשה ברוגז התינוק ואני זאת שצריכה להתמודד עם הילדים , בלי תור לרופא שיניים , עם כאבי תופת שאקמיח לא עוזר לי בהריון...חסרת כוחות פשוט...אין לי כוח
הריון ולידההריון ולידה
💬4 תגובות

תגובות (4)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי22 בפברואר 2021 בשעה 15:20
❤️❤️❤️
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי22 בפברואר 2021 בשעה 15:28
קודם כל תפתרו את הריב/ויכוח, תגידי לו מה שאת עוברת לפעמים זה מול העיניים שלהם והם לא שמים לב, אחרי שתשלימו כבר ירד החלק הקשה ,ובלי קשר לכי לטפל בשן מה שאפשר בהריון. כאבי שיניים זה סיוט אי אפשר לתפקד רגיל איתם
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי22 בפברואר 2021 בשעה 15:34
תודה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי22 בפברואר 2021 בשעה 15:46
אני למדתי שגברים שונאיםםםם שמתבכיינים להם. פשוט תגידי לו שאת חייבת עצה ועזרה ותראי איך הוא משתנה...

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

סיפור לידה קשוח של נסיך שהגיח לעולם בשבוע 41+5 הגענו לשבוע 41+2 במעקבים פעמיים בשבוע על הריון עודף , בביקור הזה הרופא ממליץ על זירוז מאחר והם (איכילוב) משרים לידה מ41+3 - פרופס. החלטתנו ללכת על זה , אז ידענו שיום למחרת מגיעים לזירוז. הגענו , התקבלנו , עולים למחלקה טרום לידה ממתינים לפרופס , בינתיים אחריי סטריפינג שלישי יש טיפונת צירונים(שזה הראשונים שהרגשתי אבר) , מגיע הרופא ההמתנה לפרופס ארוכה והציע לעשות בלון , הסכמנו , הבלון היה ניראה שהתפוצץ כחצי שעה אחריי ששמו אותו ... ואחריו נהייתה ירידת מים בשעה 17:20 מאז קבעו 24 שעות ואז מיילדים . מתחיל הלילה הסיוט של חיי - צירים שהולכים ומתגברים , ציר של חצי דקה כל 5-6 דקות . הצירים לא נותנים מנוחה מנסה לישון בין ציר לציר , ורמת הכאב של הצירים עולה ועולה , מגיע הבוקר 41+4 ממתינים לחדר לידה , והצירים בינתיים מתחילים להיות פחות תקופים מה שמאריך את זמן ההמתנה לחדר לידה ולתחילת כל התהליך בכלל , אחריי 24 שעות של צירים , רואים שאני כולי כאובה מורידים לחדר לידה , צירים עדיין לא מספיק תקופים מנסים להימנע מפיטוצין , כדור פיזיו , תנועתיות וכלום לא עוזר , מבינים שאין מנוס וצריכים להסכים לפיטוצין. ממנו מתחילים צירים שהולכים ומתגברים אל תוך הלילה , הפתיחה מתקדמת וכל שעה יש פתיחה של עוד סמ , פורעים את המים (הפעם את הקרומים העיקריים) , שעה 0:00 נכנסים ל41+5 אני כבר 30 שעות במצטבר עם צירים , והפתיחה רק 5 !! הצירים רק יותר מתגברים בעלי מחבק ומכיל איתי כל ציר וציר , אין איך להסביר את הכאב הקשה מנשוא הזה , צירי פיטוצין ללא אפידורל , ובפתיחה 6 נשברתי ! אפידורל !!!!! ואיך אומרים ? החיים יפים . כמובן שאת הצירים של פתיחה 9 ו10 בכל זאת מרגשים חזק מאוד , ואז הגיע שלב הלחיצות ... שפשוט היה ניראה שהוא לא יצא החוצה לעולם ! אז נעזרנו בחתך ואחריי עוד מס לחיצות הוא סוף סוף יצא 3375 קג של אושר !!! ***במבט לאחור על הזירוז הייתי צריכה להחליט מזמן כי השילייה התחילה להזדקן , והתינוק נולד ללא המשחה עליו , מה שגרם לעור שלו להיות יבש ברמה קשה. אז לא תמיד נכון ״לתת לדברים לקרות בדרך שלהם״ , כי יש כאלה שחסרים להם הורמונים מסויימים להתנעה . אז פוש יכול רק להועיל .
הריון ולידההריון ולידה
💬13 תגובות