משתמשת פורטי21 בפברואר 2021 בשעה 20:24
עשרה חודשים אחרי הלידה.. הבור בין בעלי לביני רק הולך ונפער והוא בכלל לא יודע מזה.
בוחרת לשתף כאן כי פשוט אין לי מקום אחר ומחפשת נחמה אולי בבנות שנמצאות במצב שלי.
לא מבינה מה חשבתי לעצמי כשאמרתי לו כן והתחתנתי איתו, איך ויתרתי על עצמי בגלגל הרבה בחינות רק בשביל לרצות אותו כשהוא הרבה פעמים לא הסתכל עליי ומה חשוב לי. מרגיש לי שגם אחרי כלכך הרבה נאומים שלי אליו על זה שאני צריכה עזרה, או שאשמח אם מידי פעם יתעניין בי והאם נחתי היום או ישנתי טוב בלילה בגלל הילדה פשוט נכנסים מאוזן אחת ויוצאים מהשנייה. אין הבנה בסיסית של מה גבר או בעל או אבא אמור לעשות עבור אישתו בגלל דפוס מאוד מסויים שראה בבית שגדל בו.
הוא מאוד אוהב אותי אני יודעת ורואה את זה אבל. מצד שני לא כלכך רואה אותי. לפעמים נשרף לי הלב רק מהמחשבה מה עשיתי לעצמי כשהסכמתי להתחתן איתו כי הרי ידעתי מה המחיר. ואין לי שום בעיה (עם כמה קשה שזה נשמע) לוותר על הילדה המקסימה ואהובה שלי ולחזור אחרונה בזמן ללפני שהתחתנתי איצו ולוותר על הכל.
אני מבולבלת ומוצפת רגשית ונפשית. ואני פשוט לא מבינה יותר ויותר מה אני עושה כאן.
אם לא הילדה הייתי ממזמן הולכת. מרגיש לי פתאום כמה הוא לא מכיר אותי באמת למרות שאנחנו מכירים כבר תכף שש שנים. יש לי גולה בגרון 24/7 כי מצד אחד אני רוצה שלבת שלי יהיה מודל חיקוי טוב לזוגיות (בשונה ממני) ומצד שני כבר לא רוצה להיות איתו בגלל כל המצב. אני חושבת על המון דברים שאמורים להסב לי אושר (כמו חתונה) אבל בגלל שוויתרתי על המון דברים שרציתי זה רק צובט לי בלב ומגדיל את הגולה בגרון. לא בא לי להיות כאן אבל חייבת עבור הבת שלי. אני פשוט נקרעת וקשה לי
זוגיות
💬4 תגובות👍1 לייקים
