דיכאון אחרי לידה? יכול לבוא גם חצי שנה אחרי הלידה? מנסה להבין אם אני נמצאת על סף יאוש ובכי כבר כמה ימים כי זה "מוצדק"; בעלי ששקוע בעבודה ולא קשוב אלי בכלל. הוא לא יודע שאני עצובה מאוד מהעובדה שאנחנו הולכים להכניס את הבת היחידה שלנו לגן בגיל חצי שנה, מבלי יכולת להיכנס איתה לתוך הגן. אני פשוט אמורה "למסור" אותה לגננת כאילו היא איזה חפץ ולסמוך עליה בעיניים עצומות שהכל יהיה בסדר. הוא לא יודע שאני מתבאסת לחזור לעבודה כי המנהלת שלי שגם ככה לא סבלה אותי מסיבות לא ברורות וניסתה לדחוף לי משימות שלא קשורות לתפקיד, כרגע קיבלה קידום וזה אומר שיש לה עוד יותר שליטה והיא לא "תרד" ממני. הוא לא יודע שאני ביחסים די קרירים עם ההורים שלי בכמה חודשים אחרונים. כי מאז שחזרנו להיות בקשר אחרי הסגר שהיה, אמא שלי עסוקה בלהעביר ביקורת על אמהות שלי, ואבא שלי כאילו לא שם לב שנולדה לי ילדה, הוא כל הזמן "מחלק לי משימות" ומצפה שאעשה במקומו דברים, כאילו יש לי עוד ילד מגודל לטפל בו. הוא לא יודע כמה אני מתעייפת ביום יום. לא כי לא כיף לי עם הבת שלנו. היא החיים שלי. אבל אני משקיעה את כל כולי והיא תמיד במקום הראשון. אבל מי כמוכן יודע, כמה כוחות זה לוקח - ללכת לשירותים עם דלת פתוחה ולהתנצל על כל שניה שאני מבלה שם, כי ברקע יש לי בכי. וכמה כוחות זה לוקח שהארוחה שלי לא רציפה ולפעמים גם לא חמה. וכמה מתרסק לי הגב, כי היא כבר די כבדה, אבל הרבה פעמים זקוקה לחיבוק וידיים. הוא לא יודע שאם לא עשיתי משהו בבית, זה לא בגלל ששכחתי, אלא כי בדקות הפנויות שהיו לי, נזקרתי על הספה עם כאבי גב מטורפים ולא עניין אותי כלום. ניסיתי לאגור כוחות כדי לקלח את הקטנה. הוא לא יודע שלראשונה מזה 10 שנים חזרתי לכסוס ציפורניים. ואני לא מצליחה להפסיק. הוא פשוט לא שם לב. הוא לא יודע את כל זה כי הוא פשוט לא שואל. ואני יודעת שהוא שקוע בעבודה בשבילנו כמשפחה. כדי לפרנס. אבל זה לא מוציא אותי מהתמונה. מה עם לפעמים לשאול איך אני מרגישה? על מה אני חושבת? איך עבר לי היום? אם אכלתי? זה, שאני ישנה במהלך היום כשהתינוקת ישנה, זה לא אומר שאין לי זכות להתלונן. זה לא אומר שאני לא מתעייפת. וכשאני מפסיקה לחכות שהוא ישאל ומנסה ליזום ולספר לו בעצמי ולשתף, אני נתקלת בתשובות כמו "אבל שניה, אני באמצע המייל/הודעה/שיחת עבודה". אחרי כמה תשובות כאלה אני פשוט מתייאשת ומפסיקה לשתף. והוא גם לא שואל. אז כל הדברים האלה קורים והוא פשוט לא יודע. מרגישה כל כך לבד, לא מעניינת אף אחד , לא מוערכת, שקופה. לא מצליחה להירדם אפילו כי חנוקה מדמעות.

אמא לילד קרוב לגיל שנתיים מעניין אותי אם גם אצלכם זה ככה, כשאני לא נמצאת בסביבתו לרבע שעה שהוא לדוגמה משחק אצל הסבתא עם האחיינים הוא מסתדר ממש יפה בעצמו ועצמאי איך שהוא רואה אותי הוא משנה את ההתנהגות שלו, מתבכיין מכל שטות מקבל מכה קטנה ובוכה שאם לא הייתי שם היה ממשיך הלאה כלא היה. מעניין אותי עם אחרים גם מרגישים ככה? גם לדוגמה במעון ממש נהנה כל היום שולחים לי תמונות מחייך למטפלות איך שמגיעה לקחת אותו מתחיל להתבכיין. ועוד שאלה שמעניינת אותי שמתי לב שאם אני משחקת איתו על המיטה סתם בדיגדוגים שרה לו שירים נכנסת איתו מתחת לפוך ועודה לו אוהל הוא יכול לשבת איתי שעה בכיף אפילו יותר אבל אם משחקת איתו במשחק מסויים גג רבע שעה עשרים דקות במקרה הטוב ונמאס לו ורוצה לעבור לדבר אחר ומהדבר האחר עובר אחרי 2 דק לעוד דבר ועוד דבר. כאילו קשה לו לחלק את הקשב שלו לאורך זמן לי ולמשחק עצמו. אשמח לדעת איך זה אצלכן

היי בנות, באיזה שבוע הרופא ידע להגיד לי את מין העובר במידה ואני לא עושה סקירת מערכות מוקדמת?

בנות בעלי הביא לי בטעות בפיקה של המרפק שלו ממש בקודקוד של הראש ..כמה זה מפחיד??

מה צריך למקלחות הראשונות ואחרי? רשמתי שמן בלנאום בייבי פסטה להתחלה מה עוד?

בנותת שואלת שוב מי שהיה לה דימום הסתגלות מגלולות..כמה זמן היה הדימום עד שנעלם לגמריי ובאיזה רמה???