חודש מבורך ושבוע טוב!! אני בהיריון ראשון בשבוע כמעט 30, בעלת תשובה די טרייה ומגששת את דרכי חחח בעלי גם חזר בתשובה ולקח את זה כמה דרגות מעליי והכל סבבה ואין לחץ אבלללל...יש לנו ממש חילוקי דעות בנוגע לבדיקה של העובר: בגלל שבסקירה השנייה היה נראה שיש מערכת כפולה בכליות (לא ביג דיל, גם לי יש את זה וכנראה עבר לו בגנים) ובגלל חלבון עוברי טיפה גבוה הרופאה אמרה שלפי פרוטוקול כדי לשלול בעיות עצבים אצל העובר, היא ביקשה ממני לבצע ונתנה הפנייה לסקירה מכוונת שלישית למערכת השתן והעצבים. עכשיו בעלי מאוד דוגל בגישה של "כמה שפחות לחטט יותר טוב תאמיני בהשם שהכל יהיה בסדר" וכו. ואני האמת ממש לא נלחצת מדברי הרופאות, אני באמת מאמינה באמונה שלימה שכך או כך הכל בסופו של דבר יהיה בסדר לטובה ואני לא באה בפחד ובחרדה לבדיקה ולא "מחפשת צרות" מה שנקרא. אני באה לבדיקה כי זה מה שהכרתי מהחיים ומהדרך שבה גדלתי: הרופאה ביקשה לבדוק לעומק ולשלול- אז בודקים. השוני מפעם הוא הגישה שלי שהיא רגועה ומאמינה אבל זה לא משכנע או מספק את בעלי והאמת שזה קצת מרגיז אותי שהוא לא מבין. אבל זה מה יש, אני זו שסוחבת את העובר בגופי ולא הוא... החיבור הוא אחר והאכפתיות כלפי העובר היא שונה (אמנם לא בעוצמה אבל באופן של האכפתיות) ובכלל ייתכן שאני לא חושבת על זה בצורה נכונה וסתם מתערפלת מכל ההורמונים או הבלבלה הכללית שאופפת אותי בחיי היומיום. ופה שאלתי אליכן. מה הייתן עושות במקומי אם רופאת הנשים הייתה מבקשת מכן לבדוק?