היי לכולן. רוצה להתייעץ איתכן על משהו שמציק לי. ילדתי לפני חודשיים .בעלי בכל תקופת ההריון הבטיח לי שהוא משתנה,עוזר תי יותר עם הילדים,להאכיל,להחליף וכל מה שאני יצטרך הוא יהיה פה בשבילי יש לציין שהוא עובד כל יום מ7 עד 7 בערב,אבל מבחינתי זה לא סיבה לא לעזור עם הילדים.הרי לא עשיתי אותם לבד. אני מטפלת ודואגת להם באהבה ובכל הטוב שבעולם אבל מדי פעם בא לי שהוא יעזור לי קצת. כבר 11 שנה נשואים,בחיים לא ישבנו לדבר כמו בעל ואישה,הוא לא קונה לי שום דבר לא ביום הולדת,נישואין וכד. תמיד אומר לי יש לך ויזה פתוחה וכסף בחשבון.תמשכי ותקני לעצמך .יאמר לזכותו שהוא לא מחסיר מאיתנו כלום. אבל מה שווה לי שיש כסף,ויזה פתוחה והוא לא פה בשבילי. כל הזמן אחרי העבודה מעדיף לישון בתירוץ שהוא עובד יום למחרת,ימי שישי עושה טובה שיוצא איתי קצת,ושבת ישן כי קשה לי בלי סיגריות. כל יום חמישי מבטיח לשבת ולדבר איתי קצת ובסוף נרדם בכוונה בסלון. יוצא שכל היום אני לבד( אין לי בכלל חברו ), באתי לעיר שלו בשבילו,אני לא עובדת כי אני עם הילדים האהובים שלי בבית. אין לי עם מי לדבר ולפרוק את מה שעל הלב שלי,שחשבתי שהוא יהיה פה בשבילי. תברר שהוא פשוט שיקר. לא רק הןא עובד,ולכולם יש ילדים. מי שמביא ילדים צריך לדעת לטפל ולדאוג להם. שלא תבינו אותי אני מאוהבת בילדים שלי עד אין סוף אבל בא לי בעל עוזר תומך ופה בשבילי. כבר חושבת להתגרש הרי גם ככה אני כל היום לבד עם עצמי. סה"כ אני בת 30 ומרגישה כמו בת 70. עזןבה ובןדדה.