לא ממש יודעת איך לכתוב את זה, תקופה ממש מורכבת.. ההריון היה בכלל לא מתוכנן ואני כ"כ שלימה עם ההחלטה להמשיך אותו למרות כל הפחדים שאני חיה לבד ובלי תמיכה של המשפחה ולא יודעת איך זה יראה, הבן זוג שלי באמת אדם מדהים ועדיין בחרנו לחיות בנפרד ועם כל כמה שהוא מדהים הוא באמת לא מבין מה זה ההריון הזה ואני גם עם כל ההורמונים וגם שלא מרגישה טוב מרגישה צורך להתאמץ יותר בשבילו גם אם אני מפוצצת בחילות ומרגישה חרא רק כי מרגיש לי שהוא באמת ממש טוב כלפי וזה לא מגיע לי.. אבל לפעמים זה כבד עלי ואז פשוט בא לי להיעלם בלי לתת הסבר לאף אחד ולחזור כאילו אין כלום..