בנות איך הצלחתן חבשל לבעל ולילדים בתחילת הריון? אני מרגישה זוועת עולם. דיקלקטין עוזר אבל ממש לא גורם לי לתפקד באופן נורמלי. שבת שעברה בישלתי עם כפפות ומסכה כי היייתי יותר טוב. אבל השבוע אני במצב קטסטרופה זרוקה במיטה בלי יכול תפקוד. בעלי המושלם אמר לי לא לדאוג שהוא יודע להכין אורז ושניצלים. ושאני אנחה אותו מרחוק איך לבשל והכל יהיה הסגר. אבל מסכן הוא עושה הכלללל בבית אני בקושי מצליחה לקום לפיפי והכל עליו. הילדים משתדלים אבל לא ממש מבינים מה עובר עלי. אז מה עושים? קשה לי כ"כ להיות במצב הזה😭
הריון ולידההריון ולידה
💬6 תגובות

תגובות (6)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי28 בינואר 2021 בשעה 16:42
בעלי היה עושה הכל,אין מה לעשות זאת תקופה שעוברת,לא יכולתי להריח כלום..היה מבשל כל צהריים וערב ומשחק עם הילדה עד השינה כי הרגשתי על הפנים
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי28 בינואר 2021 בשעה 16:51
הבן זוג שלי היה עושה הכל בבית, מכביסות עד כלים. הוא לא יודע לבשל אז היינו הולכים לאכול אצל אמא שלו או שהיא היתה מביאה לנו אוכל הביתה. אני גם הייתי מבשלת עם כפפות ומסכה כשהייתי מרגישה שיכולה אבל גם לפעמים הייתי רצה לשירותים להקיא וחוזרת לסירים אחרי ''התרעננות''. אין הרבה מה לעשות
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי28 בינואר 2021 בשעה 17:35
היינו חיים על משלוחים ואני גם הייתי בתחילת הריון בתקופת מבחנים אחרוננ של התואר אז הוא בישל לרוב...
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי28 בינואר 2021 בשעה 17:56
האמת שלא כתבתי קודם הוא לא יודע לבשל. אורז הוא הכין בהריון הקודם ושניצלים בערך לפני 15 שנה כשהיה נער ועזר לאמשלו לבשל. הקורונה לא מאםשרת להתארח אצל אחרים ואמא שלי לא גרה באותו עיר שלי אז גם להעביר אוכל לא אפשרי. טוב מה שיהיה יהיה. לאורה גם אני באמצע לימודי התואר השני שלי ולא מצליחה לתפקד כסטודנטית. ואו זה פשוט נורא

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

#יום_אחד יום אחד, בעוד לא הרבה שנים, נשב בבית. יהיה שקט. יהיה לנו זמן לישון עד מאוחר, לדבר, לריב, לקרוא ספר, לרוץ בפארק. הם לא ישתוללו ויקפצו הם לא יבלגנו את הכריות על הספה הם לא יבקשו אקטימל תות-בננה הם לא יריבו מי קיבל יותר קורנפלקס הם לא יבקשו רשות לצפות בבוב ספוג, הם לא יצחקו צחוק מתגלגל מקיר לקיר. קאט. הם כן ישתוללו ויקפצו בנג'י בדרום אמריקה או יבלגנו כריות באיזה גסט-האוס בהודו אולי הם ישתו שייק תות-בננה בתאילנד אולי יריבו מי קיבל יותר כסף בעבודה. הם ילכו לבד לקולנוע מבלי להתייעץ אתנו איזה סרט כדאי לראות כי הם יבינו הרבה יותר מאתנו, הם יצחקו מקיר לקיר עם החברַה שלהם והחבר'ה. ואנחנו נתגעגע. נתגעגע לרעש ולמריבות ולצחוק ולבכי ולבלגן. נתגעגע לתלתלי הזהב על המיטות, לטיפות הפיפי על האסלה, לקול המתוק שמעיר אותנו באמצע הלילה ואומר: "אני צ-מא!" נתגעגע למישהו שזקוק לנו כמו אוויר לנשימה. קוראים לזה חיים. ואתה יודע מה? המיילים, הווטסאפ ושינה עד מאוחר כבר פחות יעניינו אותנו. נשב ונחכה ונסתכל על הדלת וניזכר איך רק לפני שנייה ומצמוץ הם היו כאן, ואיך חשבנו שזה מעייף לגדל אותם, ומסתבר שמה שבעצם מעייף ומרוקן זה לא לעשות את זה יותר. קאט. בעוד לא המון שנים כל מה שנרצה זה שאחד מהם ייכנס ונוכל לנשנש אותו בחיבוקים ונשיקות כמו פעם. הם ייחלצו מהחיבוק בנימוס וירוצו לסידורים שלהם, כי גם הם יהיו אנשים עסוקים כמונו שממהרים לאור הפלורסנטים. בעוד לא הרבה שנים כל מה שנייחל לו זה מגע של חיים מהילדים והילדות שלהם, קפיצות על הספה, מריבות וויכוחים מי קיבל יותר קורנפלקס, סרטים מצוירים, חול בתוך הנעליים וכתמים על הרצפה הנקייה מדי שלנו. תסתכל על התמונה שלהם ותגיד לי מה חשוב בחיים מה נזכור בסוף, מי נוגע בנו מי מכניס איזה קול של תמימות וצובע לנו את מה שהאפיר מבפנים ומבחוץ 🌸 אז תפסיקו לקטר כמה קשה ומסורבל לכן הילדים כמו עצם בגרון תהנו תהנו תהנו ⁦♥️⁩
אמהותאמהות
💬8 תגובות👍6 לייקים