לא ישנתי כל הלילה אני בתחילת נאיון ואני מאבדת שפיות:cry: כל הלילה התגרדתי, החלפתי 3 פיגמות, וב3 לפנות בוקר אמרתי לבעלי לקום, שחייב להחליף מצעים, ותוך כדי אני בוכהה! פתאום תקף אותי רעב וזה גרם לי עוד יותר לבכות, ופשוט דחפתי לחמניה באמצע הלילה רק כדי להרגיע את הבטן, ועכשיו אני צריכה ללכת לעבודה ולתפקד עד 7 בערב! זה לא לילה ראשון שזה קורה לי.. גם לכן יש לילות מוזרים ללא שינה? איך מתמודדים עם זה??

לא יכולה יותר עם ההורים של בעלייייייי חייבת לפרוק!!! אני אתחיל בפרט הכי חשוב שבטח תגידו "נו אז על מה יש לך להתלונן!".. ההורים של בעלי גרים בחו"ל (תודה לאל!).. וכן אנחנו רואים אותם פעם ב... סה"כ אנשים ממש טובים עם כוונות טובות אבל קשה לי איתם כל כך! ילדתי לפני פחות משבועיים את הבן הבכור שלי! לידה קשה בטירוף חטפתי הלם של החיים והחלמה סיוט. ההורים של בעלי באו לארץ במיוחד בשביל הלידה והברית ומובן לחלוטין, אבל מה.. בגלל שהם בארץ לתקופה מאוד קצרה ותכף נוסעים אני מקבלת אותם לפנים בצורה אינטנסיבית!!! אני אצל ההורים שלי והם באים כל יום כמעט עד שעות מאוחרות, תבינו.. מהיום שילדתי לא היה לי ערב אחד שקט בבית! אין בעיה שיבואו אבל תבואו לשעה שעתיים תבואו בטאקט! הם באים עד שעה 1 בלילה! אני גמורה ובא לי שקט נפשי וההורים שלי גם עובדים, הם מבחינתם פה בחופשה אז לא כבד להם לשבת עד 1 בלילה , והם גם אנשים מאוד קולניים וקשהההה לייי! הם בקרוב מאוד נוסעים אבל השבועיים האחרונים גרמו לי לא לסבול את הנוכחות שלהם דקה אחת!! אין לי מנוחה מאז הלידה אין!!! נכון שזה זמני מאוד והם תכף הולכים אבל לא מגיע לי לספוג את זה מיד אחרי הלידה הקשה שהייתה לי רק בגלל שהם פה זמן קצר! מגיע לי מנוחה ושקט ופרטיות!!!

עיטוף- חייבת לכתוב לכן! אני רואה כאן הרבה אמהות שכותבות שהן עושות עיטוף לתינוקות שלהן בלילה. כשעושים עיטוף הידיים של התינוק צמודות לו לגוף מה שמבטל את רפלקס מורו, הרפלקס שגורם להם לפרוש ידיים לצדדים ולהתעורר, הרפלקס הזה בעצם גורם לשינה שלהם להיות קלה ומעיר אותם כאשר הגוף במצוקה או נכנס לשינה עמוקה מידי, לכן אסור לתת לתינוק לישון עטוף!! בנוסף, כאשר הוא עטוף הוא לא מגלה את הידיים שלו, צעד חשוב להתפתחות... אז תחשבו על זה..

בהריון.. משבר בזוגיות😥 כותבת עם לב כבד ואחרי הרבה מחשבות עם לשתף אבל האמת היא שבשבוע האחרון אני מפורקת. מרגישה מרחק עצום מבעלי. אין בינינו יחסי מין כבר כמה חודשים (גם לפני ההריון היחסים היו ע״ב של פעם בשבועיים ותמיד הרגיש לי שלי זה מפריע יותר ממנו אבל גם היה לי קשה לשוחח על זה כדיי לא לפגוע לו באגו). מעבר לזה אני מרגישה בהריון שהוא לא באמת נמצא שם בשבילי, הוא כן נמצא פיזית, בא לבדיקות, שואל ומתעניין אבל הריחוק הוא עצום. אני בוכה בלילות והוא אפילו לא יודע. לא זוכרת אפילו מתי חיבק אותי או נתן לי תחושה שיש על מי להשען. אני מרגישה שאולי הייתי יכולה להיות מאושרת יותר לבד וכשאני אורמת לו שאני בטוחה שלי ולתינוק בע״ה יהיה טוב יותר בנפרד הוא מתפרק. עד עכשעו הוא לא רצה ללכת לטיפול זוגי כי הוא קצת פרימיטיבי אבל עכשיו הוא יותר חיובי בקשר לזה. כמובן שאני עדיין אוהבת אותו אבל קצת קשה לי להרים את עצמי ואפילו לא בטוחה שיש בי את הרצון להתחיל תהליך. הכי קשה לי עם זה שהתינוק שלי רק שומע אותי בוכה. מה הייתן עושות במקומי? ואם מישהי הייתה בטיפול זוגי במרכז ויש לה רק המלצות מניסיון

היום השתחררנו מביח ב״ה אני מניקה את הקטנטונת שלי אבל היא לפעמים ישנה 3-5 שעות ולא קמה לאכול כמה זה גרוע?

מישהי לקחה שיח אברהם וזה עזר לה להכנס להריון ויוכלה להגיד לי ממתי לוקחים וכמה לוקחים ממנו מנסה כבר 8 חודש