אני מרגישה שנהייתי חסרת סבלנות בקטע מוגזם מאז ההריון. עברתי 10 דירות ב10 שנים סתם בשביל הכיף (אוהבת שינויים), עכשיו הדירה שלי הולכת לפינוי בינוי והמחשבה על לעבור דירה פשוט מתסכלת ומעצבנת אותי נורא, ברמה שכל פעם שאני חושבת על זה אני נכנסת למתקפת קריזה/יאוש, למרות שעברתי פעם אחרונה לפני שנה וקצת וזה היה לי כיף וסבבה. אני כבר כמה שבועות מנסה לחשוב איזו ספה לקנות ואחרי 3 דקות של להסתכל באינטרנט אני מתייאשת ואומרת ״לא חשוב אשאר עם שלי״ למרות שאני מתה להחליף אותה. כל שיחת טלפון ששואלים אותי מה נשמע אני ישר מתעצבנת ושואלת ״יש לך מה להגיד או סתם התקשרת? אם לא אז ביי״. פעם הייתי חולה על משחקים בטלפון (משחקת בטלפון לפחות 2-3 שעות ביום), עכשיו עוד כשהאפליקציה עולה אני מאבדת סבלנות וסוגרת אותה בעצבים. יוצאת לטיול עם הכלבה ומריצה אותה על 20 קמ״ש כי אין לי כוח לסיבוב איטי. אפילו המקלחות שלי התקצרו, הארוחות, הנקיונות. פן אני מייבשת חצי שיער ונמאס לי. לק מורחת על 3 ציפורניים מתייאשת ומורידה. מרגישה שפשוט הכל מייאש אותי, אין לי כוח ואין לי סבלנות. זה קשור להריון? זה יעבור? יש לכן עצה איך להרגע ולחזור לקחת דברים בפרופורציה?