היי אני ובעלי נשואים שנתיים ואני 3 חודשים אחרי הלידה של הילד הראשון שלנו.. כמובן שאני בחופשת לידה ובעלי עובד (אציין שאני ממש בתחילתו של הריון נוסף ככה לכל מה שאכתוב נוספות גם כל התחושות של השליש הראשון) יאמר לזכותו שבעבודה שהוא עובד הוא יכל לשנות קצת את שעות העבודה שלו ולהגיע יותר הביתה (שעות מוקדמות יותר או ימים מסוימים שהיה עובד ועכשיו לא) אבל עדיין אנחנו מוצאים את עצמנו רבים. מאוד קשה לי עם הילד כי אין לי הרבה עזרה ממקור אחר ולכן אני מרגישה שאני צריכה אותו יותר אז אני עדיין מוצאת את עצמי ״מתלוננת״ לו. אני משתדלת שלא להעיר אותו בלילות אלא אם הוא למחרת לא עובד ואני ממש עייפה אבל אני קמה בלילות וכמובן שרוב היום עם הילד מה שגורם לי לתסכול כי אני לא מצליחה לעשות דברים אחרים אפילו לא לסדר את הבית קצת שלא נדבר על חיי חברה, אתמול שוב היה לנו ויכוח קטן והוא אמר לי שאני לא מעריכה את המאמצים שהוא עושה ושלא אשכח שהוא גם עובד ושגם לו קשה אמרתי לו שאני כמובן מעריכה את כל מה שהוא עושה ויודעת שגם לו קשה אבל הוא לפחות קצת יוצא ורואה אנשים מה שלי לא קורה בגלל שאני כל היום עם הילד. בכל מקרה מרגישה שזה משהו שיפריע לי כל הזמן בגלל הקושי שלי אשמח אם תוכלו לכתוב איך אתן הסתדרתן עם ילד ראשון, לבד או עם עזרה של הבעל? איך אני נמנעת ממצב שאני מגיעה לריב עם בעלי בגלל זה? כי אני כן מעריכה ויודעת שהוא מאוד משתדל לרצות אותי ולהקל עליי אבל עדיין הקושי גורם לי לבוא אליו בדרישות של אני צריכה יותר.