דבר ראשון קודם כל את לא חרא. את חייבת להתאפס על עצמך לנשום עמוק ולהתחיל לעבוד על עצמך, ילדים מרגישים הכל אם את לחוצה שהוא ישן ואת לחוצה בזין החלפה ואת נותנת לו הרגשה שאת לא יכולה לבד איתו הוא מרגיש הכל והוא מבין שהדמות שעומדת מולו לא מצליחה בדרכי נועם להתמוודד. לא יעזור ששתיכן תתעצבנו עליו ותרימו את הקול להפך אתן עושות רק רע. אין סיבה שתינוק בן שנה ירדם בעגלה עם נידנוד, את חייבת להתחיל לעשות שינוי עם עצמך ואז להתחיל שינוי עם הילד ואת תצליחי רק אם את תהיי רגועה איתו ותשדרי לו רוגע.

בזמן***

יש לו שיגרת יום? מתי הוא קם בבוקר? מתי ישן שנצ? מתי זמן מקלחת? ומתי את מעלה אותו לישון?

למה שלא תשימי לו סרטון מרגיעה תוך כדי החלפה? שישמע ואולי אפילו שיראה תוך כדי יש סרטון "צורות וצבעים לתינוקות"... אולי זה ירגיע, לאט לאט תלמדי אותו שאין צורך לצרוח ושהכל בסדר ותשירי ותלטפי תוך כדי. ולאט לאט גם לא תצטרכי את הסרטון.... בעדינות והכל ברוך. זה לא קל ברור אבל אם תצעקי עליו בחזרה זה ידרבן אותו להמשיך ככה. לגבי שינה, תתני לו שיהיה במיטה שלו... במשך היום תכנסי לחדר ותסבירי לו שזו המיטה שלו ושכאן ישנים. ותתחילי בהרדמות בוקר ואז גם בצהריים שם ולאט לאט גם בערבים. שיהיה טקס שינה אוכל מקלחת ושינה כל יום בשעה קבועה, עם מוזיקה מרגיעה במהלך הערב ושיתחיל להבין שזה ערב וזה סדר הערב ושתכף הולכים לישון ורק מחייכים ונעימים ושאם יצרח את לא מתייחסת ומחייכת אליו ואומרת לו שהוא ילד מקסים וככה לאט לאט. תשימי אותו במיטה תתני לו קצת להבין שכאן ישנים וכל אחד יש את המיטה שלו ולא ישנים בעגלה. יבכה קצת, ומידי פעם תכנסי לחדר תגידי לו שאת פה ושהכל בסדר ולא לבד ותוך כמה ימים אני מאמינה שהכל ישתפר.